קוד: ביאור:משלי כז26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כז26: "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים
"
- אז הכבשים יוצרים, מאותם עשבים חסרי-ערך שאספו, צמר שממנו תוכל להכין בגדים ללבושך; והעתודים (התיישים, עיזים ממין זכר) שומרים על השדה ועל המחיר שנתת עבורו;
בפסוק זה ובפסוק הבא נזכרו שלושה סוגי צאן: כבשים, עתודים, עיזים:
כבשים - זכרים ונקבות - נותנים צמר שממנו מכינים בגד ללבוש;
עיזים - אין להן הרבה צמר, אבל הנקבות נותנות חלב שממנו מכינים גבינה למרוח על הלחם;
עתודים - הם התיישים, הזכרים של העיזים - אין להם הרבה צמר, ואינם נותנים חלב, אבל הם מחיר שדה. מה הכוונה?
1. חכמי התלמוד פירשו זאת כהמלצה להשקעה: "לעולם ימכור אדם
שדה ויקח
עתודים, ואל ימכור אדם
עתודים ויקח
שדה
"
(בבלי חולין פד.).
- אולם, עצה זו אינה מתאימה להקשר, שהרי שני הפסוקים 26-27 מתארים את תרומת הכבשים והעיזים למשק הבית, ומכאן שגם המילים "מחיר שדה עתודים" אמורות לתאר את תרומת העתודים למשק הבית.
2. אפשר לפרש להיפך, כהמלצה לתת את העתודים תמורת שדה. אם כך, תרומתם של העתודים למשק הבית היא שאפשר למכור אותם ולקנות נדל"ן. אולם, אם העתודים אינם תורמים שום דבר מעשי - לא צמר ולא חלב - למה שמישהו ירצה לקנות אותם ולתת שדה?
3. אולי הכוונה,
שהעתודים - התיישים - שומרים על השדה בעצם נוכחותם. ידוע שרעיית-צאן
משמשת כאמצעי להשתלט על שטחים. כשרועי צאן רואים שטח ריק, הם נכנסים
לתוכו, אחר-כך בונים בו אוהל, אחר-כך בונים בו בית, ואחר-כך כבר אי אפשר
להוציא אותם משם בלי לעורר זעם בינלאומי. לכן, חקלאים הרוצים לשמור על השטח
שלהם בתקופות שבהן אי אפשר לגדל (כגון בשנת בצורת או בשנת שמיטה), חייבים
להשיג צאן ולרעות אותן בשדה, על-מנת להפגין בעלות. והשומרים הטובים ביותר
הם כנראה
העתודים, התיישים הגדולים והחזקים ההולכים לפני הצאן,
ירמיהו נ8: "וִהְיוּ
כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן
". אם כך, כוונת הפסוק היא ש
העתודים שומרים על
המחיר (הערך) של
השדה, בכך שהם מונעים מזרים לפלוש לתוכו. וצ"ע.
משלי כז27: "וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ, לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ, וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ
"
- ו העיזים (הנקבות) יוצרות, מאותם עשבים חסרי-ערך שאספו, חלב עיזים בכמות שתספיק לטבל בו את לחמך ואת לחם בני ביתך, ולתת חיים ובריאות לנערות המשרתות בביתך.
נערות = משרתות, אולי חלקן היו מיניקות את ילדיהן או את ילדי בעל הבית, ולכן יש להן צורך מיוחד בחלב עיזים. וצ"ע.
כבשים ללבושך - מגז כבשים יהא מלבושך; ומחיר שדה עתודים - לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה; ודי חלב עזים - דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו; ללחמך ללחם ביתך - לחמך קודם ללחם ביתך; וחיים לנערותיך - אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תן חיים לנערותיך. מיכן למדה תורה דרך ארץ, שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין" (בבלי חולין פד.).