קוד: ביאור:משלי כח15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כח15: "אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק, מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל
"
כמו ארי אשר נוהם מרעב ודוב אשר שוקק מצמא, אשר בגלל חולשתם תוקפים דווקא חיות חלשות שקל לתופסן - כך מושל רשע פוגע קודם-כל בעם הדל - בשכבות החלשות.
יש ציבורים במדינה המרגישים שהם חלשים ונשלטים על-ידי "אליטות". הם כמהים למנהיג חזק, שיוריד את האליטות ממעמדן ויעשה צדק חברתי. לשם כך הם מוכנים אפילו לבחור במנהיג רשע ואכזר. ספר משלי מזהיר מפני בחירה כזאת:
נוהם
= משמיע אנחת צער וכעס, מתוך רעב
(מלבי"ם);
שוקק = צמא, משתוקק לשתות (כמו ב
ישעיהו כט8: "...כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ
שׁוֹקֵקָה...
");
ארי נוהם ודוב שוקק - חיות
טרף רעבות וצמאות, המוכנות לטרוף כל חיה שנקרית על דרכן - גם אם היא חלשה
ודלה; אין להן כוח וזמן לחפש דווקא את הבהמה השמנה ביותר.
רשע
= הפוגע בזולת במזיד;
דל
= חלש;
מושל רשע על עם דל = מושל רשע משתוקק להרויח כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן, ולשם כך הוא יפגע דווקא בחלשים, שהכי קל לפגוע בהם: "כי דרכו להזיק תשושי הכח
"
(מצודת דוד); הוא לא יגשים את תקוותם של החלשים לצדק.
לפני שני דורות היו בני ישראל
עם דל תחת ממשלתם של הפלשתים
הרשעים,
שופטים טו11: "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי
מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים
". בראש הצבא הפלשתי עמד גלית הענק, שבמשך ארבעים יום נהם כמו
אריה ודוב ואיים לטרוף את ישראל
(שמואל א יז). אולם דוד לא פחד ממנו, הוא ידע להתמודד עם
ארי נוהם ודוב שוקק,
שמואל א יז36: "גַּם אֶת
הָאֲרִי גַּם
הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים
".
כמו ארי נוהם ודוב שוקק, שהם חזקים ומפחידים אבל בסופו של דבר נופלים לפני האדם, כך יהיה גורלו של כל מושל רשע על עם דל: במוקדם או במאוחר יקום הגיבור שיכה אותו (ע"פ רמ"ד וואלי).
1. עם דל = השכבות החלשות בעם (ראו "עצות");
2. עם דל = העם כולו, כאשר הוא דל, כלומר כשהמצב הכלכלי בארץ גרוע. לפי זה, הפסוק בא ללמדנו, שכאשר המצב הכלכלי גרוע, הסכנה שבמושל רשע היא הגדולה ביותר, כי אין לו ממי לגזול, הוא נשאר רעב, ונעשה אכזרי כמו ארי נוהם ודוב שוקק (מלבי"ם).
3.
עם דל = עם ישראל, כאשר הוא דל מבחינה רוחנית, וכתוצאה מכך ה' מביא עליו מושלים רשעים: "ארי נוהם - זה נבוכדנצר הרשע...
דוב שוקק - זה אחשורוש...
מושל רשע - זה המן,
על עם דל - אלו ישראל, שהם דלים מן המצוות
"
(ריש לקיש, בבלי מגילה יא.; וראו גם 'שיעורים באגדות חז"ל' שם,
שהסביר ש'ארי נוהם' מציין את תכונת האכזריות ו'דב שוקק' מציין את תכונת
התאוותנות, ושתיהן יחד היו בהמן).
"בשעה ששלטון
רשע, שנשען על אגרוף ברזל, שורר בארץ, אז הכל יראים מפניו, כמו מחיות
טורפות ודורסות, הארי והדוב. וכן היה המצב בימי נבוכדנאצר, שבימיו, אמרו
חז"ל, "לא נמצא שחוק בפי כל בריה", ופחד יושב הארץ מפניו היה כמו פחד הבריה
החלשה נוכח פני האריה הנוהם הצמא לדם. וכן היה אחשורוש, בשעה שמסר כל
הסמכות בידי המן הרשע, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף
ונשים... ויען כי ישראל היה בתקופה הזאת, אחרי החורבן, שבור ורצוץ בגוף
וברוח, לכן הסמיכות של
מושל רשע על עם דל - על עם שנדלדל ברוח
"
(הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב" שם).