חכמת השממית

דקויות

שממית

שממית נזכרת בתנ"ך רק בפסוק שלנו, והמפרשים פירשו אותה בדרכים שונות:

1. שממית = נקבת העכביש = עכבישה (התרגום הארמי על הפסוק, רלב"ג, מצודת ציון, מלבי"ם ועוד); ראו "עצות".

2. שממית = לטאה (על-פי התרגום הארמי-הירושלמי על ויקרא יא30, שתרגם את המילה "לטאה" - "שממיתא"): "השממית, אל נכון הלטאה המכונה Gecko, מצויה בארץ בכל בניין, אפילו בהיכלי פאר, הודות לדיסקות ההידבקות שבאצבעותיה. אותן דיסקות פועלות בדומה לכוסות רוח, הן מתרוקנות מאווירן ומצמידות את רגלי הלטאה למקומן. על-ידי כך יכולה השממית להלך לבטח על גבי קירות זקופים וחלקים, ואפילו על התקרה כשגבה למטה" (יהודה אליצור, חכמת הממשל במשל חכמה; הובא גם ב"דעת מקרא"); וייתכן שכך פירש גם רש"י: "בידיים היא אוחזת ומתדבקת בכתלים".

לפי פירוש זה, יש אומרים שהפסוק מלמד על חשיבות היציבות השלטונית: "חשיבות יתרה נודעת... ליציבותו של השלטון... תפקיד רביעי זה של השלטון מייצגת השממית... קטנה היא וחלשה, ואפשר לתפשה, אף על פי כן אין לסלקה מהיכל המלך הודות ל"חכמתה", הלוא היא הסגולה של ההידבקות בכל קיר, תקרה, זיז וסדק" (שם).

• אולם, תכונה זו של השממית אינה מעידה על חכמה - היא נדבקת לקירות תודות לדיסקות ההידבקות שבאצבעותיה.
• ועוד: ישנם יצורים קטנים יותר מהשממית, שגם הם נדבקים בקלות לקירות ולתקרות, כגון תולעים וחרקים שונים. לצורך הידבקות לקירות, הקֹטֶן דווקא מהווה יתרון, ולכן אין זה מתאים לשים את השממית ברשימה של "קטנים וחכמים".

3. שממית = קוף - חיה הנחשבת לחכמה ביותר פרט לאדם, חיה המסוגלת להשתמש בכלים שהיא תופשת בידיה: "חיה אשר תתפש מידיים מה שנותנים לה, והיא בהיכלי מלך בעבור חכמתה, שהשרים מעמידים אותה בבתיהם" (אבן עזרא).

בידיים תתפש

1. לפי רוב המפרשים, הביטוי בידיים תתפש מתאר את יתרונה של השממית - היודעת ליצור בידיה קורים הנתפשים ונאחזים זה בזה (תתפש - היא);

2. אולם, מתוך השוואה לפסוקים הקודמים, יש שפירשו שהביטוי בידיים תתפש מתאר דווקא את חולשתה של השממית - שאפשר לתפוש אותה בידיים (תתפש - אתה).

• אולם, עד כמה שידוע לי, השממית - בין אם מדובר בעכבישה או בלטאה - אינה כה קלה לתפישה.

והיא בהיכלי מלך

מה הקשר בין השממית לבין היכלי המלך? כמה פירושים:

1. הביטוי היכלי מלך מתאר את הבית שהשממית בונה לעצמה, וממחיש את יכולתה של העכבישה לבנות לעצמה היכל מרווח ומלכותי בכל מקום שבו היא נמצאת.

2. הביטוי היכלי מלך מתאר את המקום שבו נמצאת השממית, וממחיש את בחירתה לאכול רק את החרקים שהיא תופשת במו ידיה, ולא ליהנות ממאכלים של אחרים, גם כאשר היא נמצאת במקום שבו ישנם מעדני-מלך (מצודת דוד). הבחירה הזאת מבטאת לא רק מוסר אלא גם חכמה: מכיוון שהעכבישה אוכלת רק חרקים שהיא תופסת במו ידיה, ואינה מכרסמת את המזון הנמצא במרתפי המלך, יש יותר סיכוי שיתנו לה לחיות לאורך זמן בהיכל, בזכות תרומתה לניקוי ההיכל מחרקים.

יש שפירשו להיפך, שהפסוק מתאר את טיפשותה של העכבישה, הטווה קורים חלשים ומאוסים גם כשהיא נמצאת בהיכל של מלך, ובגלל זה מסלקים אותה משם והורגים אותה: "וה' נתן זאת בטבעה, שיראה האדם, כי הדעות הנפסדות וקורי עכביש אשר יארוג בשכלו על-פי היקשים שיוציא מדעתו, שדומים כקורי עכביש, והוא חושב שאורג בם מבצר נשגב, הגם ש"היא בהיכלי מלך" ויש לה מגדל עוז להישגב בו שהיא התורה האלהית... וזה לרעתם, כמו העכביש שזה גרם מיתתה, וכן זה תסבב מיתת הנפש ושילוחה מהיכל מלכו של עולם" (מלבי"ם, דרך המושכל).

אולם, בפסוק 24 נאמר בפירוש, שהקטע מדבר על בעלי חיים שהם חכמים.

3. הביטוי היכלי מלך יכול לתאר גם את הנמשל של הפסוק. לפי אחד הפירושים, הקטע המדבר על "ארבעה קטנים וחכמים" כולל מסר חתרני סמוי, נגד מוסד המלוכה. מטרתו היא להראות, שכל עם יכול להסתדר מצויין בלי מלך - "הנמלים - עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם"; "שפנים - עם לא עצום, וישימו בסלע ביתם";  "מלך אין לארבה, ויצא חצץ כלו". אבל השממית, העכבישה המאוסה, מעוניינת בכל זאת להגיע לשלטון, והיא תעשה הכל כדי לתפוש בידיה את היכלי המלך. המשל דומה במבנהו ובמסר שלו למשל יותם - "גם יותם סיפר על שלושה ועל ארבעה: על שלושה עצים - הזית, התאנה והגפן - אשר שקדו לעשות פרי וללא מלך, ועל הרביעי - האטד - אשר ביקש להיות בהיכלי מלך" (על-פי אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 262).