להתעסק ביצירה ולא במריבה
קוד: ביאור:משלי ל33 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי ל33: "כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב
"
- כי מיצוי (סחיטה) של חלב מוציא ממנו את החמאה (השומן) ומשאיר אותו מדולדל וחסר-טעם; ומיצוי של האף מוציא ממנו את הדם ומשאיר אותו פצוע וכואב; וגם מיצוי של האפיים (הפנים), בקבלות-פנים בלתי-פוסקות במסגרת תפקידך כמנהיג, יוציא ממך את הריב (הכשרון להיות רב ומנהיג) וישאירו אותך סחוט ועייף.
/ כי יש דברים שכדאי למצות (לסחוט) ויש דברים שלא כדאי למצות: מיצוי של חלב מוציא ממנו את השומן והופך אותו לחמאה טובה ויקרה, אולם מיצוי של האף פוגע בנימים שבו ומוציא ממנו דם מאוס; כך גם מיצוי של האפיים (הכעס) מוציא רק ריב מאוס, ומונע ממך לעסוק במיצוי של דברים חיוביים.
עצות
איך "נולדת" מריבה? לפי ספר משלי, אחד הגורמים ליצירת מריבה הוא הפעלת לחץ מוגזם על רגש הכעס שבליבנו.
המילה
מיץ היא שם פעולה, כמו
מיצוי, ומשמעה "סחיטה
"
(רש"י, מצודת ציון)או "התמדת מישוש והתעסקות בדבר
"
(שבי"ל, קונקורדנציה).
כי מיץ חלב יוציא חמאה = כש"סוחטים" את החלב, כלומר מטלטלים אותו בחזקה, יוצאת ממנו החמאה, שהיא השומן המרחף בו (ראו ויקיפדיה - חיבוץ).
ומיץ אף יוציא דם = כש"סוחטים" את האף, כלומר מנקים ומגרדים אותו בחזקה, וצא ממנו הדם שבנימים.
אפיים = כעס; ומיץ אפיים יוציא ריב = כש"סוחטים" את רגש הכעס, כלומר חושבים ומדברים שוב ושוב על נושאים שהכעיסו אותנו, מעלים שוב ושוב את אותן תלונות, התוצאה היא מריבה.
המסקנה היא, שיש דברים שכדאי לסחוט אותם, ויש דברים שלא: כדאי לסחוט
חלב, כי התוצאה היא חמאה, שנחשבת למעדן יקר וחשוב יותר; אבל לא כדאי לסחוט את
האף, כי התוצאה היא פצע ודימום. ההשוואה בין "מיץ חלב" לבין "מיץ אף" נועדה לגרום לנו לחשוב, בכל פעם
שאנחנו שוקלים אם להתווכח או לשתוק, האם הויכוח הזה יביא לתוצאות יצירתיות
ומועילות (כמו
מיץ חלב יוציא חמאה), או שהוא יביא לתוצאות כואבות (כמו
מיץ אף יוציא דם); אם האפשרות השניה היא נכונה, עדיף לוותר על הויכוח ולמצוא דברים יותר רווחיים להתעסק בהם.
צריך לדבר על נושאים שמפריעים לנו, אבל לא "לסחוט", לא להפעיל לחץ מוגזם.
דקויות
בפסוק ישנם שני משלים - מיץ חלב ו מיץ אף, ונמשל אחד - מיץ אפיים.1. יש שפירשו, שלשני המשלים הללו ישנה משמעות זהה: "כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב, ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי, כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס
"
(רש"י, ודומה לזה מצודת דוד).
- אולם, לפי זה לא ברור מדוע יש צורך בשני משלים;
- ועוד, לא ברור מדוע השתמש הכותב במשל בעל משמעות חיובית - מיץ חלב יוציא חמאה - שהרי חמאה היא דבר יקר, והוצאת חמאה מחלב היא פעולה יצירתית וחיובית.
המתמצה מן החלב וצף מלמעלה הוא חמאה, שהוא הטוב והמובחר מן החלב; אבל המתמצה מן האף, שהם הרירים, שהם דברים מאוסים, יוציא דם, אם ימיץ יותר, יצא דבר נמאס יותר, שהוא דם; ומיץ אפיים וכעס יוציא ריב ומרד ומדון לכל הארץ" (מלבי"ם).
3. יש שפירשו, שכל אחד משלושת החלקים בפסוק מתייחס לאחת הסיבות שבגללה אנשים נכנסים למריבה, למשל: "נגד הראשון, שרוצה להראות שהוא למדן גדול וטוב ממנו, אמר שאין צריך לזה, ולמד מעשיית
החמאה מהחלב, שדרך עושי החמאה, מכסים הכלי אשר בו החלב בעת עשיית החמאה, והחמאה נעשית; כן בתורה, אם אדם לומד תורה בסתר, התורה מכרזת עליו
"
(הגאון מווילנה).
- אולם, הפסוק אינו מדבר על כיסוי והסתרה של החלב אלא על סחיטה וטלטול.
אפיים
1. רוב המפרשים פירשו אפיים = כעס (רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם); לפי זה הפסוק מלמד, שהריב נובע מהתעסקות מוגזמת בכעסים.2. אולם, ברוב התנ"ך, משמעות המילה אפיים היא פנים, ולפי זה הפסוק מלמד, שהריב נובע גם מהתעסקות מוגזמת ב'קבלת פנים', בשיחות מעייפות עם אנשים. וייתכן שהכוונה, בפרט, למנהיגים המקבלים את פניהם של האזרחים הבאים אליהם (ראו בפירוש על הפסוק הקודם - פסוק 32).
תגובות
- למריבה דרוש יותר מעוסק אחד... / רמי ניר [נכתב ב-06:15:20 16.11.2008]