שלושה פסוקים בספר משלי מתחילים בפועל
חָזִיתָ או בפועל הנרדף
רָאִיתָ:
-
משלי כב29: "
חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ - לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים
" (פירוט)
-
משלי כו12: "
רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ
" (פירוט)
-
משלי כט20: "
חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ
" (פירוט)
מה משמעות הביטוי? אם מטרת הפסוקים היא ללמד שזה טוב/רע להיות "מהיר
במלאכתו"/"חכם בעיניו"/"אץ בדבריו" -
היה מספיק לכתוב "איש מהיר במלאכתו - לפני מלכים יתיצב", או "איש חכם
בעיניו - תקוה לכסיל ממנו", או "איש אץ בדבריו - תקוה לכסיל ממנו"!
ייתכן שהביטוי בא
ללמדנו, שאנחנו צריכים לשים לב לתכונותיהם וכישרונותיהם המיוחדים של
האנשים שאנחנו רואים, ולהתייחס אליהם בהתאם
(ע"פ הרב דוד קליר, שיעור על משלי כב, ח תמוז ה'תשס"ו):
-
אם ראינו איש מהיר במלאכתו - נשתדל להמליץ עליו למשרה ציבורית, כך שלא יבזבז את כשרונותיו ב"חור" אפל (פירוט).
-
אם ראינו איש בעל בטחון עצמי מופרז - נשתדל להביא אותו לנאום בפני כסילים, כדי שישפיע עליהם (פירוט).
- וכך נעשה גם אם ראינו איש שמדבר מהר מדי (פירוט).