בספר תהלים, פרק י מתאר את מחשבותיו של הרשע, ואת התירוצים שהוא משתמש בהם על-מנת להצדיק את התנהגותו. בין השאר נמצא שם הפסוק:
תהלים י11: "אָמַר בְּלִבּוֹ: שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל רָאָה לָנֶצַח
"
ע"פ
פרופ' יהודה אייזנברג, הפסוק מתאר שלושה שלבים בהתפתחות תירוצי הרשע:
-
שכח אל - תירוץ פרימיטיבי, האל כביכול שוכח את מעשי בני האדם ולכן אינו יכול להעניש עליהם;
-
הסתיר פניו - תירוץ תיאולוגי, האל אמנם יודע וזוכר הכל, אך משיקולים הנשגבים מבינתנו הוא מחליט להתעלם ולא להעניש;
-
בל ראה לנצח - תירוץ פילוסופי, האל נעלה מעל העולם החומרי, וראייתו אינה מגיעה למעשיהם של בני האדם הפחותים והשפלים.
והמשורר עונה:
- פסוק 12:
קומה ה', אל נשא ידך,
אל תשכח עניים.
- פסוק 13:
על מה נאץ רשע אלהים, אמר בלבו לא תדרש?
- פסוק 14:
ראתה כי אתה עמל וכעס
תביט לתת בידך, עליך יעזב חלכה, יתום אתה היית עוזר.
אך מכיוון שדבריו של הרשע הם רק תירוצים שנועדו להצדיק את מעשי האלימות שלו, אין טעם להשקיע יותר מדי זמן בויכוחים עמו, אלא יש לשבור את כוחו כך שלא יוכל יותר להזיק:
- פסוק 15:
שבר זרוע רשע ורע, תדרוש רשעו בל תמצא.