קוד: מבנה תהלים קט בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע; וְשָׂטָן, יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ.
בְּהִשָּׁפְטוֹ, יֵצֵא רָשָׁע; וּתְפִלָּתוֹ, תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.
יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים; פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר.
יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹמִים; וְאִשְׁתּוֹ, אַלְמָנָה.
וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ; וְדָרְשׁוּ, מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.
יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ; וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ.
אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד; וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו.
יְהִי-אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית; בְּדוֹר אַחֵר, יִמַּח שְׁמָם.
יִזָּכֵר, עֲוֹן אֲבֹתָיו--אֶל-ה'; וְחַטַּאת אִמּוֹ, אַל-תִּמָּח.
יִהְיוּ נֶגֶד-ה' תָּמִיד; וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.
הקטע מעורר כמה שאלות:
כִּי פִי רָשָׁע, וּפִי-מִרְמָה--עָלַי פָּתָחוּ; דִּבְּרוּ אִתִּי, לְשׁוֹן שָׁקֶר. וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי; וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי; וַאֲנִי תְפִלָּה. וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה; וְשִׂנְאָה, תַּחַת אַהֲבָתִי"); זה אמנם מאד לא יפה מצדם, אך אין זה מצדיק קללות כה רבות וקשות, שגם אויבים גרועים יותר לא "זכו" להן!
אל יהי חונן ליתומיו... בדור אחר ימח שמם"? מה הם עשו לו?
פי רשע... פי מרמה... לשון שקר(פסוק 2)
דברי שנאה(פסוק 3)
ויאהב קללה(פסוק 17)
וילבש קללה כמדו... ותהי לו כבגד...(פסוקים 18-19)
שוטני... והדוברים רע על נפשי(פסוק 20)
יקללו המה ואתה תברך(פסוק 28)
אם כך, ייתכן שהפסוקים שקראנו קודם - פסוקים 6-15 - אינם דברי המשורר אלא דברי אויביו. המשורר אומר (פסוקים 3-5): "ודברי שנאה סבבוני... וישימו עלי... שנאה תחת אהבתי
", ואז מתאר ומפרט את אותם
דברי שנאה, את הקללות שאויביו אומרים נגדו.
וכך יש להסביר את מבנה הפרק:
לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר: אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ": אל תהיה כמו חרש שאינו שומע, אלא שמע מה אויביי מדברים:
2. אמנם, הם עצמם כתבו שפירוש זה אינו הפשט, אך לא הסבירו מדוע. לטענתם, הקללות הן אכן דברי המשורר כנגד אויביו; אויביו, במקרה זה, הם עדים זוממים, ועל-פי התורה, דינם של עדים זוממים הוא שיעשו להם בדיוק כמו שזממו לעשות לקרבנם; המשורר בסך-הכל מאחל להם, שיתקיים בהם דין התורה.
3. ראו פירושים נוספים בסיכום "דעת מקרא" לפרק.
4. אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה (1845-1894) היה חולה, והשלטונות הכריחו את
היהודים להתפלל להחלמתו, למרות שהתאכזר ליהודים. באחת העיירות, מצאו
היהודים פתרון מקורי: הם הכריזו על "אמירת פרק תהלים לרפואתו של הקיסר",
ובחרו בפרק קט... (ע"פ ד"ר אהרן ארנד בספר "פרקי מחקר ליום העצמאות", פרק י, עמוד 187; בשם אליקים רובינשטיין).