קוד: מ = מתיקות והתלהבות בתורה בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב12:30:25 08.05.2005
תהלים קיט, בית מ (פסוקים 97-104):
97 מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ:
כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.
98 מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְותֶךָ: כִּי לְעוֹלָם
הִיא-לִי.
99 מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: כִּי עֵדְותֶיךָ,
שִׂיחָה לִי.
100 מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן: כִּי פִקּוּדֶיךָ
נָצָרְתִּי.
101 מִכָּל-אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי-- לְמַעַן,
אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
102 מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי: כִּי-אַתָּה
הוֹרֵתָנִי.
103 מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ-- מִדְּבַשׁ
לְפִי.
104 מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן; עַל כֵּן שָׂנֵאתִי
כָּל-אֹרַח שָׁקֶר.
שני פסוקים בבית מ מתחילים במילה "מה
" במשמעות של הפלגה והקצנה:
מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ" = אני כל-כך אוהב את תורתך!;
מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ" = דבריך כל-כך מתוקים לחכי!
שאר הפסוקים מתחילים באות "מ" שהיא אות יחס - אות שיש לה כמה משמעויות בעברית . בבית מ מופיעה האות מ בשלוש משמעויות שונות - מקור, יתרון, הימנעות:
מקור". מרוב שהמשורר אוהב את התורה (
מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ...) , הוא מדבר עליה כל היום (
כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי), ולכן הוא רוצה ללמוד עליה מכל מקור אפשרי: הוא מוכן ללמוד אפילו מאויביו (
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְותֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי), הוא לומד מכל מי שמוכן ללמד אותו (
מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: כִּי עֵדְותֶיךָ, שִׂיחָה לִי), והוא לומד גם מזקנים (
מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן; כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי); ויש אומרים, שבכל הפסוקים האלה, המשמעות היא "
יתרון": מרוב שהמשורר אוהב את התורה, הוא עוסק בה בלי הפסקה, עד שהוא נעשה חכם יותר מאויביו; אחר-כך הוא נעשה חכם יותר ממלמדיו; ולבסוף הוא נעשה חכם יותר אפילו מהזקנים.
הימנעות": המשורר נמנע מכל דרך רעה (
מִכָּל-אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי - לְמַעַןאֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ ), אך אינו נמנע ממשפטי ה' (
מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי: כִּי-אַתָּההוֹרֵתָנִי );
יתרון" (
מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ - מִדְּבַשׁלְפִי = דבריך מתוקים לי יותר מדבש).
מקור" (
מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן; עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל-אֹרַח שָׁקֶר= פיקודיך הם המקור שממנו אני לומד בינה).
הפלגה, מקור, הימנעות, יתרון - האם יש משהו משותף לכל המשמעויות הללו?
אולי המשותף הוא האוירה הכללית שנוצרת בבית - אוירה חמה, מלאה התלהבות ומתיקות. אחרי 12 צעדים בעולם התורה, בבית ה-13 המשורר כבר כל-כך אוהב את התורה ודבק בה, עד שהוא יונק ושואב דברי-תורה מכל מקור אפשרי; הוא יונק עוד ועוד, ולבסוף עולה בחכמתו על כולם; הוא מתרחק מכל רע ודבק במשפטי ה'; לבסוף כבר אין לו ממי ללמוד - הוא כבר חכם יותר אפילו מהזקנים - ולכן הוא לומד מה' עצמו ("מפקודיך אתבונן
"), ודבר ה' מתוק לו יותר מדבש.