קוד: צ = צדק וקנאות בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: תהלים קיט שנכתבה ב13:09:36 11.05.2005
תהלים קיט 137-144: "
137 צַדִּיק אַתָּה, ה'; וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.
138 צִוִּיתָ, צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ; וֶאֱמוּנָה מְאֹד.
139 צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי: כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
140 צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד; וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
141 צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה; פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
142 צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם; וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
143 צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי; מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי.
144 צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם; הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה
בבית צ יש 5 מילים מהשורש "צדק" - לא כולן בראש הפסוק. נושא הבית הוא רדיפת הצדק - המשורר מתאר את רצונו לשפוט בצדק על-פי חוקי התורה:
צַדִּיק אַתָּה, ה';
וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ. צִוִּיתָ,
צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ;
וֶאֱמוּנָה מְאֹד
" (ואולי כוונת המשורר היא לומר, שראוי לשפוט אחרים לפי חוקי ה', כי הם צודקים).
צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי; כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד; וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ
"; המילה "צמתתני" דומה למילה "לצמיתות", שמשמעה היצמדות לנצח; הקנאות נצמדת אל המשורר ומנחה את צעדיו. המילה "צרוף" משמעה - ללא סיגים ופגמים; היא מזכירה את עבודתו של הצורף, שמעביר את המתכת באש כדי לנקותה ולזקקה. משני הפסוקים משמע, שבליבו של המשורר בוערת אש של קנאה לדבר ה' (ומכל ארבעת הפסוקים 137-140 משמע, שהמשורר היה רוצה לשפוט את האנשים העוברים על חוקי ה', כי חוקי ה' צודקים, והוא מקנא לקיומם).
צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה; פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
צִדְקָתְךָ
צֶדֶק לְעוֹלָם; וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת
" (ייתכן שכוונתו היא, שלמרות רצונו לשפוט את הרשעים ע"פ חוקי התורה, הוא עדיין צעיר, ואינו יכול לשפוט אותם, והוא יכול רק לזכור את פיקודי ה' בתקוה שיזכה לשפוט לפיהם בעתיד, משום שצדקתם של חוקי ה' היא נצחית).
צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי; מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי.
צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם; הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה
"
בבית פ ראינו, שהמשורר "עלה בדרגה" - לאחר זמן רב של לימוד התורה וקיומה, הוא זכה שה' דיבר אליו וגילה לו דברים נסתרים. ה"עליה בדרגה" הגדילה את בטחונו העצמי: הוא כבר לא פוחד מאויביו, ולא מסתפק בקריאה שיעזבו אותו לנפשו (כמו בבית ס), אלא מקנא לה', ומוכן לצאת ולשפוט את אויביו על-פי חוקי התורה. וייתכן שגם מעמדו בחברה עלה, מתלמיד שלומד את התורה ומנסה לקיימה - לדיין שיכול לשפוט אחרים על-פי חוקי התורה.