דיבורי יראת ה'

[וממשיך]: מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. מיהו האדם שחפץ בחיים, ורוצה לחיות חיים נצחיים, אוהב את כל הימים שלו, ורוצה לראות את הטוב שיש בכל יום,

העצה לזה: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה, שצריך לשמור על הדיבור.

טבע של כל אדם, ובפרט של בחור, שאוהב לפטפט, כי אין לו מה לעשות, ומוחו מלא זבל ולכלוך מחטאות נעורים, אזי אינו מרגיש שהקב"ה נמצא פה, ומספר סיפורים על דא ועל הא, הוא רואה כל מיני בני אדם ומתלוצץ מהם, מספר סיפורי הבל וריק, שראה ציפורים, חיות ועופות, פרחים יפים, נהרות וימים, הרים וגבעות, ומדבר שטויות, בשעה שיכול לדבר רק מהקב"ה!

ואם עושה כן, כל דקה זה ייחוד הוי"ה, ומקיים מצוות עשה של ייחוד השם, כי מדבר רק מהקב"ה, עצם הדיבור שמדבר זה מביאו לגילוי אלוקות, שממלא את העולם כולו עם אלוקות, ומגרש את החושך.