קוד: ביאור:תהלים לח4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
תהלים לח4: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי
"
1.
מתום הוא מקום תָּם, שָׁלֵם, לא פגוע
(מצודות). המשורר חלה במחלה שפגעה בכל בשרו (צרעת?), או הוכה מכות קשות עד שכל בשרו נחבל, כמו ב
ישעיהו א6: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ
מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן
".
2.
מתום מציין גם אנושיות, כמו ב
שופטים כ48: "וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב, מֵעִיר
מְתֹם עַד בְּהֵמָה
"
(מלבי"ם). המשורר מתלונן שגופו כבר איבד צורה אנושית.
1.
עצמיי הן העצמוֹת שלי. והצלעות מקבילות:
מתום כנגד
שלום (מלשון שלֵמוּת הגוף), ו
בשרי כנגד
עצמיי. המחלה פגעה לא רק בבשר אלא הגיעה עד העצמות, וכל זה "מפני חטאתי - מהיסורים הבאים מפני חטאתי
"
(מצודות).
2.
עצמיי זו גם העצמיוּת שלי. זעם ה' פגע בבשר, אבל מעבר לזה, החטא גם ערער את שלוות הנפש שלי: "שעצמי הפנימיות מלא יגון ויאוש מפני החטא
"
(מלבי"ם).
כיוון שהפרק הוא "מִזְמוֹר
לְדָוִד לְהַזְכִּיר
"
(תהלים לח1), אנחנו יודעים באיזה חטא מדובר - חטא הניאוף. החטא הזה, במיוחד, מעורר באדם מחשבות ורגשות ויצרים המערערים לחלוטין את שלוות נפשו. החטא הזה פוגע בברית בין איש לאשתו, שנאמר עליה,
בראשית ב23: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹּאת הַפַּעַם עֶצֶם
מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר
מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת
".