קוד: מבנה תהלים מד בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
בתהלים פרק מד, המשוררים -
בְנֵי קֹרַח
- זועקים על הניגוד שבין תפארת ישראל בעבר, לכלימת ישראל בהווה; ומתפללים לה' שיושיע את עם ישראל במהרה.
בפרק שלושה חלקים, שניתן לקרוא להם: עבר, הווה ועתיד; בכל חלק יש פסקאות בנות 3-6 פסוקים (ע"פ פיבל מלצר, "פני ספר תהלים", ירושלים ה'תשמ"ג):
1. בעבר (פסוקים 2-9), ה' הושיע את עם ישראל פעמים רבות - גם בדורות הקדומים ששמענו עליהם רק בסיפורים, וגם בדור שלנו שראינו בעינינו:
"אֱלֹהִים! בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם. אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם, תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם. כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ, וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ, כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם.
"אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ, בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ. כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח, וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי. כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ, וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ. בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם, וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה, סֶלָה.
2. בהווה (פסוקים 10-23), המצב השתנה, ה' כביכול זנח את עם ישראל וכבר אינו נלחם להם:
".אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ, וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ. תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר, וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ. תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל, וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ. תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן, וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם.
"תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם, מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים. כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי, וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי. מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.
"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ, וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ, וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ. כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים, וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת. אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ, וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר. הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת, כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.
3.
לעתיד (פסוקים 24-27), המשוררים קוראים לה' שלא יזנח עוד את עם ישראל, ירומם את כבוד ישראל שנפל לעפר, יעזור ויושיע אותנו למען חסדו: "
".עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן ד'? הָקִיצָה, אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ? כִּי
שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ, דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ
!
הניגוד בפרק זועק: אם בני ישראל לא עזבו את ה', מדוע ה' עזב אותם? כדי לענות לשאלה יש לברר, על איזו תקופה בדיוק נאמר המזמור? מתי ספגו בני ישראל תבוסות למרות שהיו נאמנים לה'? (ראו אלחנן סמט, "עיונים במזמורי תהלים", ישראל התשע"ב).
1. מפרשים רבים פירשו, שהפרק נאמר בנבואה על הגלות האחרונה. פסוקים 18-23, ובמיוחד פסוק 23: "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה
", מתאימים במיוחד ליהודים הרבים שנהרגו על קידוש שם ה'
בכל הפרעות שעברו על עמנו בגלות
(רש"י, מלבי"ם, רש"ר הירש, "הואיל משה" לתהלים, ועוד).
2. ר' משה הכהן
(מובא בפירוש אבן עזרא) פירש, שמחברי הפרק -
בני קורח
- חיו בגלות בבל, והפרק כולו מתאר את סבל העם בגלות לאחר חורבן בית ראשון. ואכן, גם בפרקים אחרים המיוחסים לבני קורח (מב-מג, מד, פד, פה) ישנם פסוקים המתאימים לחיים בגלות. והתיאורים בפרקי הקינה על החורבן, במגילת איכה ובתהלים קלז, מתאימים לתיאורים בפרקנו. ואת פסוק 23 "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם
" יש לפרש לפי העקרון, שאויבי ישראל הם אויבי ה', כמו ב
תהלים פג6: "כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו,
עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ
"
(אלחנן סמט שם).
3. אליהו שץ
(פירוש אליהו לספר תהלים, חשמונאים ה'תשס"ה) פירש שהפרק רומז לימי גדעון השופט. פסוק 2: "אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ
אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם
" מזכיר את תלונת גדעון ב
שופטים ו13: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן 'בִּי אֲדֹנִי! וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ,
וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת, וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו
אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר 'הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה'', וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן?!
"; פסוק 20: "כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת
", רומז ל
שופטים ו2: "וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל; מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת
".
וָאֹמְרָה לָכֶם 'אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם' וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי" (פירוט), ובפרקנו בני ישראל אומרים שהם לא עזבו את ה', פסוק 19: "
לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ, וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".
4. לענ"ד, פרקנו מתאים ביותר לימי שאול. בתחילת ימי שאול, ה' עשה לבני ישראל נסים רבים, ונלחם להם בעמונים ובפלשתים. אבל בסוף ימי שאול ה' נטש אותם, והם ספגו תבוסה כואבת ומשפילה לפלשתים. המלך ובניו נהרגו, וחלק גדול מארץ ישראל נכבש ע"י הפלשתים. באותה תקופה לא היתה עבודת אלילים בעם ישראל; שאול המלך עצמו נלחם בעבודה הזרה והסיר את האובות והידעונים מהארץ. לכן מובנת התלונה בפסוקים 18-23.
מכאן אפשר גם להבין, מדוע באה התבוסה הזאת על עם ישראל: שנאת החינם, המלחמה בין שאול המלך לבין מחנה דוד, היא שהחלישה את עם ישראל וגרמה לנפילתו במלחמה (וראו גם: חטאם של בני ישראל בימי דוד - חוסר אחדות / עדינה -> כפית ה'תשס"ב כסלו). כך גם בימי בית שני, רוב ישראל היו עובדי ה', ושנאת החינם גרמה למפלתם. כך גם בימינו, השנאה והפלגנות מחלישות אותנו - ורק אחדות תביא לנצחוננו.
הרב יוסף אלבו פירש את כל הפרק על מידת הביטחון (ראו ספר העיקרים ד מו).