קוד: ביאור:תהלים מט13 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ"
אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ"
היה היה רב, שכאשר היה אומר דבר-תורה בסעודה, היה מספר משל ארוך מאד, ואז אומר את הנמשל במשפט אחד קצר. פעם אחת שאלו אותו: 'למה אתה נוהג כך'? והוא השיב: 'שמתי לב, שכשאני מספר את המשל – כולם מפסיקים לאכול ומקשיבים, אבל כשאני מגיע לנמשל - כולם חוזרים לאכול ומפסיקים להקשיב...'
רב אחר ששמע את זה אמר על כך: 'עכשיו אני מבין את הפסוק "נמשל כבהמות נדמו
": כשמגיעים
לנמשל - האנשים מתנהגים כמו
בהמות...'
הלוואי שנזכה להקשיב לדברי-התורה עד הסוף, ולא נתנהג כמו בהמות.
(להב גחלת בשם הרב קליימן; שבת נח"ת).