תהילים נא6: "
לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי; לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ
"
איך דוד אומר שהוא חטא רק לה'? מה עם לקיחת בת-שבע? הגרימה למות אוריה? כל החיילים שנהרגו בקרב יחד עם אוריה?
1. לפי חלק מהמפרשים, אוריה נתן גט לבת-שבע לפני שיצא למלחמה.
- אולם זה עדיין לא פוטר את דוד מחטא: נניח שחייל יוצא להילחם בלבנון,
ובמקביל, הרמטכ"ל מתחיל עם החברה שלו, מפתה אותה, ואז לוקח אותה לאישה,
והכל באופן חוקי לחלוטין, ובלי לעבור על שום הלכה... זו בוודאי עבירה בין
אדם לחברו, למרות שהם לא נשואים!
2. לפי חלק מהמפרשים (ע' מלבי"ם), אוריה היה חייב מיתה כי מרד במלכות - לא רצה לרדת אל ביתו. אולם:
- זה עדיין לא פוטר את דוד מחטא: היה עליו לדון את אוריה בבית דין
ולאפשר לו להגן על עצמו בצורה הוגנת. שליט הוגן לא צריך "לחסל" אנשים
בצורה נסתרת, תוך כדי המלחמה!
- זה עדיין לא פוטר את דוד מחטא אחר - הפגיעה במאמץ המלחמתי ע"י הכנסת
שיקולים זרים, דבר שגרם בוודאי לאבידות מיותרות (ע"ע שמ"ב יב 15-24).
3. ע"פ "דעת מקרא", משמעות הפסוק היא "לך חטאתי, שאתה הוא א-להים לבדך" - כמו פסוקים אחרים בספר תהלים שבהם נזכרה המילה "לבדך" (
תהילים עא16: "
אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת ד' ה', אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ
לְבַדֶּךָ
",
תהילים פג19: "
וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה'
לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ
",
תהילים פו10: "
כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים
לְבַדֶּךָ
").
- אולם פירוש זה לא מתאים לפסוק כפי שהוא לפנינו.
4. ע"פ
ר' יוסף אלבו, משמעות הפסוק היא "חטאתי בסתר, לפניך בלבד, רק אתה יודע", ומטרתו להדגיש "
שלא הייתה תשובתו מפני הכבוד או הנאת ממון או פחד בני אדם שלא יענישוהו,
אלא מפני אהבת השם יתברך
".
- אולם, קשה לקבל טענה זו, שהרי יואב בן צרויה ידע על פרשת אוריה
החתי, ובוודאי גם אנשים אחרים, כשראו שבת-שבע נכנסה להריון כשבעלה היה
בשדה הקרב, הבינו מה קרה.
5. לכן נראה לי, שהפרק הזה משקף את השלבים הראשונים בתהליך התשובה של דוד.
כשאדם מגלה גילוי מפתיע במיוחד, קשה לו להתמודד איתו בבת אחת; יש תהליך של
הכחשה - האדם מכחיש חלק מהתגלית כדי שיהיה לו קל יותר "לעכל". ייתכן שגם
דוד עבר שלב זה ונטה להכחיש את הרעיון שהוא חטא גם לאדם, לפחות בשלב
הראשון.
דוד כתב פרק זה כדי ללמדנו, מה *לא מספיק* לעשות כשרוצים לחזור בתשובה - לא מספיק לכפר על החטא שבין אדם לה', אלא צריך לכפר גם על החטא שבין אדם לחברו.