תהלים עח וספר במדבר

קוד: תהלים עח וספר במדבר בתנ"ך

סוג: השלמה2

מאת: הרב מנחם ליבטג

אל: tanach.org אתר

זהו תרגום לעברית של המאמר

TEHILLIM PEREK 78 & SEFER BAMIDBAR

מאת ר' מנחם ליבטג, מנהל האתר ללימוד התנ"ך .

תורגם ע"י זאב שקרוב, airwolf103@hotmail.com

הקדמה

בספר במדבר אנו רואים כיצד הציפיות הגבוהות שהיו לה' מ"דור המדבר" (פרקים א'-י') התרסקו עקב האירועים הטרגיים של המתאווים (קברות התאווה) והמרגלים (פרקים יא' – כה'). מה קרה? מדוע "דור המדבר" היה כשלון בסופו של דבר?

בפרק עח', בספר תהילים, אנו מוצאים הסבר, לסיבה העיקרית להתנהגות הפושעת של בני ישראל. להסבר הניתן יש משמעות נוספת דווקא בימים אלה.

משכיל לאסף ושירת האזינו

בפרק עח' בתהילים אנו מקבלים שיעור בפרספקטיבה היסטורית. בפרק מתומצתות 500 שנה של היסטוריה יהודית, מיציאת מצרים ועד בית המקדש הראשון. הפסוק הראשון בפרק כולל שתי נקודות חשובות:

"משכיל לאסף" (משכיל- שיר\מזמור הנועד כדי להשכיל או ללמד)

"האזינה עמי תורתי – הטו אזנכם לאמרי פי" (קריאה להקשבה)

בנוסף, יש לשים לב לדמיון לשירת האזינו, אשר מתחילה כך:

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב' א')

הדמיון הינו גם תמטי, תוכני, מכיוון שבשירת האזינו ה' קורא לבני ישראל ללמוד מההיסטוריה:

"זכור ימות עולם בינו שנות דור" (ראו שם פסוק ז' ואילך, כשה' מפרט גמול ועונש על הליכה בדרכיו או סטייה מהן).

ברוח שירת האזינו, מחבר אסף מזמור בו הוא קורא לישראל ללמוד מן העבר, מההיסטוריה. מדוע חושב אסף שזה נחוץ? מה מוסיף מזמור זה על שירת האזינו? כדי לברר שאלות אלו, ולעמוד על חשיבות המזמור, אנו חייבים לבדוק מי היה אסף ומתי הוא חי, (כלומר, באיזו תקופה בזמנו של דוד המלך).

כאשר דוד נעשה למלך על כל ישראל, הוא נוקט מספר צעדים כדי לאחד את הממלכה ולבנות את בית המקדש. ראשית, הוא לוכד את עיר דוד (לשעבר מצודת ציון), לאחר מכן, הוא מביא את ארון הברית מקרית יערים לירושלים (שמואל ב' פרק ו'). לבסוף, הוא רוצה לבנות את בית המקדש, משכן קבע לארון הברית. ה' אומר לדוד שעם ישראל יאלץ להמתין דור נוסף לפני שהמקדש יוכל להיבנות. בכל אופן, בנו שלו, שלמה, יבנה את המקדש, (שמואל ב' פרק ז').

למרות שדוד עצמו לא יכול לבנות את המקדש, הוא מכין את כל הדברים הנחוצים לבנייתו עבור שלמה, (הכנות אלו מתוארות בפירוט בספר דברי הימים א' כב' - כט'). אחד הצעדים הראשונים שנוקט דוד, הוא למנות את אסף לראש בית הלויים (שם, טז' ז'). למעשה, אחד מהמזמורים הראשונים שאסף מחבר הוא "הודו", אשר אנו אומרים כל יום בפסוקי דזימרה (שם טז' ח') – אשר נכתב לרגל כניסת הארון לירושלים.

המינוי לראש הלויים הינו משמעותי, מכיוון שבנוסף לחובותיהם בבית-המקדש הלויים נדרשים גם להוות מנהיגות רוחנית (ראה דברים לג' י'). לכן נראה, שהם גם חיברו חלק מהמזמורים ולא רק את הלחנים לשירים אלה. על רקע זה, נוכל להבין בצורה טובה יותר מה הניע את אסף לחבר את המזמור שלנו.

כראש הלויים, בתקופת בניית בית-המקדש, הבין אסף את הפוטנציאל הרוחני הטמון בזמנו. בפעם הראשונה מאז יציאת מצרים, עם ישראל השיג אחדות לאומית, שגשוג כלכלי ובטחון מאויביו. כמו שחז"ל מסבירים, זו הייתה ממש תקופה משיחית.

כמנהיג רוחני, אסף לא רוצה שהזדמנות זו תוחמץ (כמו שקרה בעבר). בספר במדבר, עם ישראל כמעט הצליח להשיג רמה אידיאלית זו במסעם מהר סיני לארץ ישראל. בכל אופן, בגלל חטאיהם, חלום זה מעולם לא התגשם. כעת, חמש-מאות שנה מאוחר יותר, אסף מודאג שהתרחיש יחזור על עצמו. לכן, הוא קורא לעם ישראל ללמוד מהעבר:

"האזינה עמי... אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. אשר שמענו ונדעם ואבותינו סיפרו לנו...

ויקם עדות ביעקב... אשר צוה את אבותינו להודיע לבניהם. למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו

ויספרו לבניהם. וישימו באלוהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצוותיו ינצרו" (עח' א'-ז')

מה קרה בסוף

לאחר פתיחה זו, אסף מציג את הנקודה העיקרית, הוא מזהיר את העם לא ללכת בדרכי אבותיו:

"ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו" (פס' ח')

כאן אנו מוצאים את ה סיבה לכשלונו של דור המדבר – "דור לא הכין לבו", דור זה לא הכין את עצמו לקראת היעוד האלוקי שלו, הם לא נשארו איתנים באמונתם. הכנת הלב, זהו המרכיב העיקרי בכל מאמץ רוחני. ללא מרכיב זה, ניסים הינם ישועה לזמן קצר, אך הם לא משאירים רישום כלשהו.

אסף רוצה שהדור שלו יהיה שונה מדור המדבר. הוא רוצה שהם יתכוננו לקראת האתגרים שנוצרים עכשיו, כשיש מקדש. הם חייבים להבין מדוע נבחרו ולאיזו מטרה. זהו תפקידו של שבט לוי, הם המחנכים.

המזמור ממשיך בהצגת מספר דוגמאות של חוסר האמונה בה' מצד בני ישראל במשך מסעם במדבר (ט' – לג'). לאחר מכן, הוא חוזר לנושא הפתיחה, חוסר ההכנה הרוחני של ישראל. המחבר מזכיר את הצביעות של בני ישראל גם לאחר שהתחרטו:

"אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל. ויזכרו כי אלוהים צורם ואל עליון גואלם. ויפתוהו בפיהם

ובלשונם יכזבו לו. ולבם לא נכון עמו" (פס' לד'-לז')

ואז כאן, בסיום של החלק הראשון של המזמור, אנו מוצאים את הפסוק של "והוא רחום". לאחר שסיכם את חטאיהם במדבר, אסף מסביר מדוע ה' נותן לישראל הזדמנות שניה למרות חטאיהם:

"והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. ויזכור כי בשר המה

רוח הולך ולא ישוב" (פס' לח'-לט')

אנו מוצאים כאן את מידת הרחמים אשר נותנת לישראל את ההזדמנות השניה, למרות שחטאו. אך ה' משתמש במידות אלה רק כדי לתת לישראל הזדמנות נוספת להכין את עצמם הפעם בצורה טובה להזדמנות של גאולה אפשרית. אם הם לא יכינו עצמם, חמתו תבער שוב.

פסוק מפתח זה מזכיר לנו שאם ה' לובש את מידת הרחמים, הרי זה כדי שננצל את האפשרות, ונעשה הפעם את מה שלא נעשה כראוי לפני כן. זהו עקרון "התשובה" על רגל אחת (ראו גם דברים ט' כד').

החלק השני במזמור ממשיך לנזוף בדור המדבר אשר לא זכר את הניסים שנעשו להם במצרים.

החלק האחרון מזכיר כיצד התמרדו ישראל פעם נוספת, גם לאחר שה' עזר להם בכיבוש הארץ המובטחת.

בכעסו על התנהגות העם בתקופת השופטים, ה' הרס את משכן שילה ודחה את מנהיגות שבט יוסף בהעדיפו את בית דוד (שבט יהודה) ואת ירושלים כמקום המקדש:

"וימאס באהל יוסף... ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב. ויבן כמו רמים מקדשו...

ויבחר בדוד עבדו... לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו. וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו

ינחם" (פס' סז'-עב')

אסף חיבר מזמור זה לאור כשלונות הדורות הקודמים, והפוטנציאל בדורו. מטרתו לעודד את האנשים מול האתגר החדש – בית-המקדש, ומלכות בית דוד. לאחר הבנת המזמור, קל יותר להבין את המבנה הכללי של ספר במדבר. כמו שהסברנו, עשרת הפרקים הראשונים משקפים את המצב האידיאלי בו היו צריכים בני ישראל להיכנס לארץ. חמשה-עשר הפרקים האמצעיים (יא'-כה') מספרים ומסבירים כיצד התנפץ חלום זה. בחלק האחרון של ספר במדבר (כו'-לו'), אנו חוזרים לאידיאל, בו ה' מכין את הדור הבא שיכנס לארץ, ומצייד אותו בחוקים הנוגעים לכיבוש וליישוב הארץ.

דבר זה יכול להסביר מדוע פרשת מסעי כוללת את כל חניות בני ישראל במדבר החל מיציאת מצרים. בעשותה זאת, התורה מדגישה את הקשר בין הדור החדש למטרות שהיו לדור-המדבר כשיצאו ממצרים, לפני שחטאו.