קוד: מבנה תהלים צז בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
[תהלים צז]
הפרק מתאר את בואו של ה' למלוך על הארץ. במאמר זה נפרש את פסוקי המזמור (עד פסוק 9) לפי הסדר, ואחר-כך נסביר את הרעיון הכללי בו:
ה' מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים".
עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאוֹ".
אֵשׁ, לְפָנָיו תֵּלֵךְ; וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו".
הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל; רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ": במקום "ותגל הארץ" של הפסוק הראשון - כאן "ותחל הארץ"! יושבי הארץ, שבתחילה שמחו שמלכות ה' הגיעה, גילו לתדהמתם שמלכות ה' לא בהכרח תיטיב עמם; והם התחלחלו מהמחשבה על מה שעלול לקרות להם!
הָרִים--כַּדּוֹנַג, נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה': מִלִּפְנֵי, אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ"
הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ; וְרָאוּ כָל-הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ".
יֵבֹשׁוּ כָּל-עֹבְדֵי פֶסֶל - הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ-לוֹ כָּל-אֱלֹהִים"
שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵלְנָה
בְּנוֹת יְהוּדָה - לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ, ה'. כִּי-אַתָּה ה', עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵיתָ, עַל-כָּל-אֱלֹהִים".
ובכן, עיקר תוכנו של המזמור הוא, התדהמה שאוחזת ביושבי הארץ: הם מצפים שמלכות ה' תביא להם רק טוב, אך מופתעים לגלות שמלכות ה' כוללת גם משפט-צדק, לכל אחד לפי מעשיו...
רעיון דומה מצאנו בדברי הנביא עמוס (ה18-24): "
הוי המתאווים, את יום ה': למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור! כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית - וסמך ידו על הקיר, ונשכו הנחש! הלוא חושך יום ה', ולא אור; ואפל, ולא נוגה לו. שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרותיכם. כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט. הסר מעליי, המון שיריך; וזמרת נבליך, לא אשמע. וייגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן
". עמוס דיבר אל עשרת שבטי הצפון; הם כנראה חשבו, שיום ה' ייטיב עם כולם, בלי תלות בצדקתם.
באותה תקופה היתה גישה דומה גם אצל ראשי-העם בממלכת יהודה, כפי שניתן להסיק (אם-כי בעקיפין) מדברי הנביא מיכה, בן תקופתו של עמוס (מיכה ג11): "
ראשיה בשוחד ישפוטו, וכוהניה במחיר יורו, ונביאיה, בכסף יקסומו; ועל ה', יישענו לאמור, הלוא ה' בקרבנו, לא תבוא עלינו רעה
".
ייתכן, שהגישה הזאת לא התחילה מימי עמוס ומיכה, אלא הייתה קיימת בעשרת השבטים ואצל ראשי יהודה, עוד בימים שבהם התחבר מזמור צז בתהלים. אם כך, ייתכן שהמזמור נכתב כתוכחה נגד הגישה המוטעית הזאת. זו הסיבה, שבסוף המזמור, היחידות שממשיכות לשמוח הן "
בנות יהודה
".
כמה ביטויים ייחודיים מחזקים את הקשר בין מזמור זה לבין נבואות עמוס ומיכה:
אֹהֲבֵי ה', שִׂנְאוּ-רָע : שֹׁמֵר, נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו; מִיַּד רְשָׁעִים, יַצִּילֵם. אוֹר, זָרֻעַ לַצַּדִּיק; וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים, בּה'; וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ" - מזכיר את דברי עמוס (ה15) "
שנאו רע
ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אוליי, יחנן יהוה אלוהי צבאות--שארית יוסף";
הָרִים-- כַּדּוֹנַג
נָמַסּוּ" מזכיר את נבואת מיכה (א4): "
ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד".