הפוך בה - יצר

קוד: הפוך בה - יצר בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: הרב דב בעריש רוזנברג

אל:

וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וגו'.  (שמות ל"ב ג' וד')

פירש רש"י: יש לתרגמו בשני פנים, האחד ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו וכו' (מ"ב ה' כ"ג) ויצר ככרים כסף בשני חריטים. והב' ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב, כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו וכו' וזהו שתרגם אונקלוס: וצר יתיה בזיפא, לשון זיוף, הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים שקורין בלע"ז ניי"ל, ומזייפין על ידו חותמות.

בדרך הפי' הראשון הלכו גם הרשב"ם והחזקוני, וביארו שהל' יחיד "אותו" קאי על הזהב, דהיינו שקיבץ את כל הזהב לתוך סודר וקשרו עד שהשליכו באש. ולפי' זה הלשון "ויצר" הוא מגזרת (בראשית מ"ב ל"ה) ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. והוא מהשרשים הכפולים [שעי"ן הפעל ולמ"ד הפעל שוין], ונחה האות הכפולה בבנין הכבד, כדוגמת (שמות י"ג י"ח) ויסב אלקים את העם דרך המדבר וגו', משורש "סבב", וכן (תהלים ע"ה ה') אמרתי להוללים אל תהלו.

והאב"ע הלך בדרך הפירוש השני שהביא רש"י, וז"ל ויצר - מגזרת צורה, כמו (מ"א ז' ט"ו) ויצר את שני העמודים, ומלת בחרט כמו דמות וכן (ישעי' ח' א') בחרט אנוש, בדמות אנוש. ואין טעם להיותו מגזרת (מ"ב ה' כ"ג) החריטים [ר"ל שהפי' הראשון יש לדחות דלאיזה צורך יזכיר הכתוב צרירת הזהב לתוך סודר ביני וביני, עד שהכניסו לאש, ואטו כי רוכלא יזכיר לנו הכתוב כל תנועה ותנועה שנעשית בו].

וגזרת צורה שהזכיר באב"ע מצוי' מאד בדברי חז"ל, כגון במשנה (ע"ז מ"ב ע"ב) המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח, או במשנה (נדה כ"א ע"א) כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. וכן מצינו בדברי חז"ל (ברכות י' ע"א) שדרשו (ש"א ב' ב') אין צור כאלקינו - אין צייר כאלקינו, הצר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה וכו'. והשורש הוא "צור", ומתחלפים בו היו"ד והוא"ו, כידוע.

הצד השוה שבין ב' הפירושים הוא שאין היו"ד שבתיבת "ויצר" מן השורש, אלא היא שימושית, מאותיות אית"ן המורות על העתיד, ונהפך לעבר ע"י וא"ו ההיפוך. וההכרח הוא מחמת ניקוד הוי"ו בפתח, המורה על וי"ו ההיפוך, וכיון שמקומו דהאי "ויצר" מוכיח של' עבר הוא, ע"כ "יצר" לבדו [קודם שנתהפך לעבר] עתיד הוא, וזקוק לאות יו"ד מאית"ן. לפיכך אין לחברו עם (בראשית ב' י"ט) וַיִּצֶר ד' אלקים מן האדמה כל חית השדה וגו'. ואף לא עם (בראשית ב' ח') ויטע ד' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יָצַר, דשם הל' "יָצַר" הוא עבר, בלי היפוך, ואין היו"ד שבו שימושית, אלא היא פ"א הפעל, וענינו "יצירה", וקאי אדלעיל מיניה (שם פסוק ז') וייצר ד' אלקים את האדם עפר מן האדמה וגו'.

אך עם כל זה יש מקום לומר, שכל עצמו של השורש "יצר" הוא הפוך משורש "צור" ]או צייר"[, כי השלמת היצירה היא הכנסת הצורה לחומר, כמבואר בספרי קדמונינו (עי' בפי' הרמב"ן עה"ת ריש פ' בראשית וריש פ' תזריע, וכן בחובת הלבבות, פ"ו משער היחוד, ובמורה נבוכים להרמב"ם, חלק א' פרק י"ז ועוד).