ראשי
>
לשון המקרא
>
שורשים
>
באש
קוד: באש בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
הגדרה_כללית:
= ענינו הפסד וקלקול, ובטבעי הוא סירחון, ואצל בני אדם הוא תיעוב וגיעול, ועמו "באשה" ו"באושים".
[שבי"ל]
עצם:
בְאֻשִים (פרי)
= גם-כן מזה.
[באה רק בספר ישעיהו]
חיה:
בָאְשָה (עשב)
= מין חוח, ראב"ע איוב לא40.
פועל:
באַש (פעל)
= ענינו סרחון.
מופשט:
באֹש (מופשט)
פועל:
הבאיש (הפעיל)
= יבוא על שני העניינים (סרחון ותיעוב). ובטבעי הוא פועל עומד. וענינו תיעוב וגיעול יוצא לנפעל.
פועל:
התבאש (התפעל)
פועל:
נבאש (נפעל)
= ענינו תיעוב וגיעול.
צילום:
מאמר:
רשע - יבאיש ויחפיר
/ אראל
תוספות ותגובות