ראשי
>
לשון המקרא
>
שורשים
>
בקע
קוד: בקע בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
הגדרה_כללית:
= ענינו פליחה סדיקה וחילוק.
[שבי"ל]
תואר:
בְקיע (שם מתואר)
[רק בריבוי "בקיעים"].
עצם:
בִקעָה (עצם בארץ)
= ערבה ישרה כו', וייתכן שהיא בין הרים וכאילו נבקעו בתוך, ראב"ע.
כלי:
בֶקַע (מטבע)
= מטבע חצי שקל, מגזרת "נבקע", ראב"ע.
פועל:
ביקע (פיעל)
פועל:
בקַע (פעל)
פועל:
הבקיע (הפעיל)
פועל:
הבקע (הפעל)
פועל:
התבקע (התפעל)
פועל:
נבקע (נפעל)
צילום:
תוספות ותגובות