עצר
קוד: עצר בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
- הגדרה_כללית: = ענינו מניעה ועיכוב. [שבי"ל]
- תואר: מעצור (שם מתואר)
- פועל: נעצר (נפעל)
- תואר: עֶצֶר (בעל תפקיד)
- מופשט: עֹצֶר (מופשט)
- פועל: עצַר (פעל)
= יוצא לדבר הנעצר, גם לכלי אשר בו הדבר נעצר, כשמים למטר, ורחם לולד, ואז ענינו סגירה.
- מופשט: עצָרָה (מופשט)
- מופשט: עצרת (זמן)
- צילום:
- ציור: מש ל 15 / רפאל שחורי
- ביטוי בעל תפקיד: יורש עצר
= כינוי לעם אשר מושל ויורש לו, המעכב שלא יהיה כל איש הישר בעיניו יעשה.
