ראשי
>
לשון המקרא
>
שורשים
>
המר
קוד: המר בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
הגדרה_כללית:
= שם-רבים "מהמורות", והוא שוחות. ותרגומו "בגיצין דמחמרין", נרדף לאש וגחלים.
[שבי"ל]
עצם:
מהמורה (עצם בארץ)
= רק ברבים "מהמורות".
צילום:
תוספות ותגובות