טעמי המקרא על רגל אחת

קוד: טעמי המקרא על רגל אחת בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: כנרת עזריאל

אל: כפית ס"ח ניסן

לטובת המתעניינים – סיכמתי כמה קטעים מספרו של הרב ברויאר "טעמי המקרא".

תפקידם המרכזי של טעמי המקרא הוא מוזיקלי – התורה אינה נקראת כספר רגיל, אלא מתנגנת מפי הקורא בה. תווי הנגינה המיוחדים האלה מעידים גם על עניינים נוספים – הטעמת כל מילה ומילה והחלוקה התחבירית של כל קטע.
כדי להבין את החלוקה התחבירית יש להכיר את התפקיד של כל קבוצת טעמים. יש תשעה טעמים הקרויים 'משרתים' ( ואלו הם: מונח, מרכא, מהפך, דרגא, קדמא, תלישא קטנה, מרכא כפולה, גלגל ומאיילא). טעמים אלו נועדו לחבר בין תיבה לתיבה. כאשר תיבה מוטעמת באחד מהם, הקורא יודע שעליו לחבר אותה לתיבה שאחריה. שאר הטעמים נועדו להפסיק בין תיבה לתיבה. הם מחולקים לדרגות הפסקה שונות (פירוט מופיע בטבלה שבסוף המאמר).

כל פסוק מתחלק לשני חלקים. כל חלק חוזר ומתחלק לשני חלקים, וכך שוב ושוב, עד שנוצרות יחידות של תיבה אחת או שתיים ( במונח 'תיבה' אין הכוונה דווקא למילה אחת – לפעמים יש שתיים-שלוש מילים שמחוברות ביניהן במקפים ומוטעמות בטעם אחד. צירוף כזה נחשב לתיבה אחת). מלך מחלק את תחום שליטתו של הקיסר, משנה מחלק את תחום שליטתו של המלך, ושליש מחלק את תחום שליטתו של המשנה ( יוצא מהכלל הזה האתנחתא, שהוא קיסר ומחלק את תחום שליטתו של קיסר (הסילוק).)

כאן יש להבהיר נקודה חשובה: תחום השליטה של קיסר מתחלק לשניים רק על ידי המלך הראשון הנמצא בו, ותחום השליטה של מלך מתחלק לשניים רק על ידי המשנה הראשון הנמצא בו.

כדי להבין עניין זה נעיין בפסוק לדוגמה (שמות ב15): "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה֙ אֶת הַדָּבָר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁ֑ה".
היחידה נחתמת בקיסר (אתנחתא). בתחום שלטונו יש שני מלכים (זקף קטן במילה "הזה" וטיפחא במילה "ויבקש"). אם כן, ניתן היה לחשוב שהיחידה כולה מתחלקת לשלושה חלקים, כך:
וישמע פרעה את הדבר הז֔ה / ויבק֖ש / להרג את מש֑ה.
אך השיטה הקבועה של טעמי המקרא היא חלוקת כל יחידה לשני חלקים. זו החלוקה האמִתית של הפסוק:
וישמע פרעה֙ / את הדבר הז֔ה // ויבק֖ש / להרג את מש֑ה.
היחידה שלימין המלך מתחלקת על ידי משנה (פשטא), ואילו היחידה שלשמאל המלך מתחלקת על ידי מלך שני. מדוע אין כאן הקבלה?
כדי שהעניין יתבהר, יש להזכיר שטעמי המקרא הם מעיקרם סימני נגינה. הטעם המחלק יחידה מכין מבחינה מוזיקלית את הטעם המסיים אותה. רק ניגונו של משנה יכול להכין את ניגונו של מלך, ורק ניגונו של מלך יכול להכין את ניגונו של קיסר. היחידה הראשונה מסתיימת בניגונו של מלך – ולפיכך היא מתחלקת על ידי ניגונו של משנה. היחידה השנייה מסתיימת בניגונו של קיסר – ולפיכך היא מתחלקת על ידי ניגונו של מלך.
אם כן, זה הכלל: תחום שלטונו של מפסיק מתחלק על ידי מפסיק הנמוך ממנו בדרגה אחת, ואילו שמאלו של מפסיק מתחלק על ידי מפסיק השווה לו בדרגתו.

אלו עיקרי הדברים, וכאן צריכה לבוא קריאה גדולה: ואידך פירושה הוא – זיל גמור! את הקריאה הגדולה הזאת אביא במילותיו של הרב ברויאר ז"ל ( "טעמי המקרא", עמ' 390): "אין לנו אלא להצטער על רוע מזלם של טעמי המקרא. כל ענפי דקדוק לשוננו כבר נעשו שגורים בפי הבריות. אין לך תינוק דבי רב, שלא למד על דגש ועל שוא, על פועל ועל שם. ואלו חכמת הטעמים – מועטים העוסקים בה, ומועטים המלמדים אותה. הרי היא עזובה בין כותלי בית הספר, ואין היא חשובה לא כמקצוע ולא כחובבות. ואילולי היה צורך בהם לילד הנכנס לעול מצוות, מי יודע אם עוד היו זוכרים את שמותיהם ואת צורתם. חכמת הטעמים תורה היא ולימוד היא צריכה. יבואו נא רבים ויעסקו בחוקיהם ובכלליהם; יבואו אחרים וירבו עליהם דרישה ומחקר. ובין כולם תתפרסם חכמתם ויתגלה יופים, ויחזור אלינו מקצוע עזוב, תורה שלמה שהלכה ונשתכחה מן הלב".
---

קיסרים:
סילוק / סוף פסוק – הַמָּֽיִם:
אתנחת(א) – תְה֑וֹם;

מלכים:
סגול – הָאָדָ֒ם;
שלשלת – וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀;
זקף קטן – לָֽרָקִ֔יעַ;
זקף גדול – לְהַבְדִּ֕יל;
טפחא – בְּרֵאשִׁ֖ית;

משנים:
רביע(י) – וְהָאָ֗רֶץ;
זרקא – וַיֹּאמֶר֮;
פשטא – לָאוֹר֙;
יתיב – עֵ֚שֶׂב;
תביר – אֹתָ֛ם;

שלישים:
פזר (קטן) – הָֽרֹמֶ֡שֶׂת;
פזר גדול / קרני פרה – הָמָ֟ן;
תלישא גדולה – עָ֠לָיו;
גרש – לָכֶ֜ם;
גרשיים – פְּרִ֞י;
מונח לגרמיה – וּלְכֹ֣ל ׀.