ראש השנה זה לא יום הדין במהותו. פשוטו כמשמעו. שאלולי כן- מדוע אין רמז ולו דק בתורה למושג 'דין' בהקשר לר"ה? ראש השנה הוא חג מאד מאד יוצא דופן- אין שום רמז כלשהו במקרא למהותו של היום. לדוגמא, על סוכות כתוב שזה זכרון לאותם הסוכות שבהם הושיב ה' את ישראל, פסח- יציאת מצרים, יום כיפור- יום סליחה ומחילה וכו'. בראש השנה לא מוזכר כלום מלבד- "יום תרועה", "זכרון תרועה".
ומדוע? משום שדווקא השתיקה- החוסר מילים- זה בדיוק מהותו של היום. זה יום שאנחנו לא מתוודים ולו פעם אחת. (לומרות שהיינו חושבים שב'יום הדין' היינו צריכים לצום ולהתוודות כל החג!). ביום הזה אין אינדיבידואליות- אין וידוי פרטי. אנחנו כל כולנו עסוקים בהמלכת הקב"ה למלך על ~העולם כולו~- גם ולומרות שזה בא על חשבון הווידוי האישי. וזה גם בדיוק התשובה בשיאה.
אלא, כאשר אנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו והקב"ה מתקרב- מה שמכונה "המלך בשדה"- העולם חייב להתנהל ולהשפט ע"פ מידת הדין שזה האמת האלוקית. אנחנו פשוט יותר מקורבים, וזה גורם ליותר אלוקיות, ליותר ~אמת~. זה היום שבו אנו נשפטים בדרגה הכי גבוהה, וביום כיפור- הכל נחתם.