חזון אליהו

מאת: דוד אקסלרוד

אל:

מלכים א יט 2-3: "וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם: וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם:"

הנחה ראשונה: אליהו לא ברח מפני האיום. הלא תמיד ראינו אותו מתגרה בבעלי זרוע!

פסוק 4: "וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:"

הנחה שנייה: "כי לא טוב אנוכי מאבותי" היא הסיבה לבריחה. כלומר, מעין ייאוש: אחרי כל מה שעשיתי, הייתי מצפה שלא יהיה מי שיחזיק באל אחר. אבל אבותי לא הצליחו, ואני לא טוב מהם.

פסוקים 5-8: "וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל: וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב: וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ: וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹקים חֹרֵב:"

הנחה שלישית: אליהו לא הלך בפועל להר חורב. כל המתואר הוא חלום נבואי שהוא ראה כאשר נרדם תחת הרותם. מסע רגלי בת ארבעים יממות לא היה בפועל אלא חלק מהמסר הנבואי, לומר - מלאכת הנביא, על אף עזרה נסית, היא מסע ארוך אשר תחילתו עוד בחורב. כי אם נניח שאליהו התקדם סך הכול 50 קילומטר ביממה, כלומר 24\50=2.08 קילומטר בשעה, הליכה נינוחה ושלווה ביותר, בכל זאת הוא התרחק מבאר שבע 2000 קילומטר - מרחק אשר מעבר להר חורב לפי כל הדעות האפשריות. ואם נניח שאליהו הלך 4 קילומטר בשעה, שזו מהירות ממוצעת לאדם סביר - אליהו יגיע לדרום אפריקה אם הר חורב דרומה, או להודו מזרחה.

פסוקים 9-10: "וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹקי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:"

משמעות דבריו - כל מה שלא עשיתי לא עוזר. איני יודע מה עוד אפשר לעשות.

פסוקים 11-12: "וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:"

מסר זה בא לומר: בדרך אל מלכות ה' שלבים רבים, ולאו דווקא רואים תוצאות אחר שלב או שלב.

פסוקים 13-14: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹקי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:"

אליהו לא מבין, או מבקש פירוט, או טוען שתוצאות כלשהן צריכות להיות בכל זאת.

פסוקים 15-16: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם: וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:"

ה' מפרט חלק מהשלבים, ברור לאליהו כי שלבים אלה הם דוגמה והסבר, ואינם דווקא, כי סדר הדברים היה הפוך - אלישע ראשון, יהוא שני וחזאל אחרון.

פסוק 17: "וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע:"

אלישע לא פעל בחרב, הביטוי "והנמלט מחרב" צריך להבין - "אשר לא ישתכנע מתוצאות פעולתו", וכן לגבי שלושתם.

פסוק 18: "ְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ" אחר כל השלבים, רק מעטים יחזרו בתשובה וישרדו - והדבר תואם לנאמר בנבואות אחרות.

פסוק 19: "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם (סוף חלום הנבואה) וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו: "