קוד: מה בין אליהו לאלישע בתנ"ך
סוג: הבדל_דמות
מאת: עדינה (לסקר) שטרנברג
אל: ?
תגובה ל: אלישע שנכתבה ב11:29:17 29.11.2004
נראה שאלישע באופן מוצהר בא להחליף את אליהו הנביא. לאליהו כנראה היתה גישה לא נכונה (לפחות בזמנו) והגיע הזמן להחליף אותו. במעמד הגדול בהר חורב הקב"ה "מפטר" את אליהו ומייעד לו יורש. מכאן, שבבואנו לדון בתפקידו ובייעודו של אלישע, יש צורך להשוותו לאליהו – מה היתה מגמתו של אליהו, ומה התיקון המופיע אצל אלישע?
את אליהו אנחנו פוגשים לראשונה בהצהרתו "
חי ה' אשר עמדתי לפניו אם
יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מל"א י"ז א). לאחר הצהרה זו
אליהו נעלם. הוא "מבלה" בנחל כרית ובצרפת ואח"כ חוזר למעמד הגדול בהר
הכרמל. אחרי מעמד זה, כאשר אליהו מגלה שאיזבל מבקשת את נפשו, הוא בורח
ומגיע להר חורב, שם יש מעמד גדול עם מסר ובסוף המעמד נשלח אליהו למנות את
יורשיו.
נראה שהמלחמה הגדולה של אליהו היא כנגד האמונה בבעל. הבעל היה אל
הגשם ואליהו יוצא למלחמת חרמה בבעל. הוא עושה זאת ע"י שני דברים – האחד,
פגיעה באמונה בכוחו של הבעל, והשני, הוכחת יכולתו של הקב"ה, דווקא במקום
בו הבעל נכשל. אליהו מכריז שכעת לא יהיה גשם. כל הפניות העתידיות לבעל לא
יועילו. ה'אל המתחרה' לא יוכל להפגין את כוחו כי לא יהיה גשם. בסופו של
דבר יהיה מעמד גדול המפגין את כוחו של הקב"ה לעומת חוסר היכולת של הבעל –
הקב"ה מוריד אש ומקבל את העולה. האש אפילו אוכלת את המים – הסמל המסחרי של
הבעל. אחרי המעמד ה' מוריד גשם. ה' מוריד, לא הבעל.
לאליהו ברור שאחרי מעמד גדול שכזה, מעמד שהוכיח את קיומו של ה' מעבר
לכל צל של ספק, כל העם יחזרו בתשובה וינהו אחרי ה'. אך לא כך היה. מיד
אחרי המעמד אליהו מגלה שהוא, שליח הא-ל, בסכנה. דבר זה שובר אצלו את כל
האמונה שהיתה לו. הוא מתייאש. אם עד עכשיו אליהו היה בטוח שכל מה שצריך
לעשות זה להוכיח פעם אחת ולתמיד את מציאות הקב"ה, כעת הוא מתייאש ורק רוצה
למות.
ה' מביא את אליהו להר חורב – והמקום לא נבחר סתם – אלא כדי להעביר לו מסר
מסוים. אליהו מביע את יאושו מן העם ותגובת ה' היא "
ויאמר צא ועמדת בהר
לפני ה', והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק ומפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' –
לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש – לא ברעש ה', ואחר הרעש אש – לא באש ה', ואחר
האש קול דממה דקה ". תשובתו של אליהו נשארת אותה תשובה של יאוש ואז ה' שולח
אותו למצוא מחליפים.
מה המסר במעמד הרוח, הרעש והאש, ומה מסמלת הדממה?
נראה לי שאליהו חשב שאם הוא יעשה מעשה גדול המוכיח את מציאות ה' כולם
יחזרו בתשובה, אבל דבר זה לא קרה. תמיד אחרי הרוח, הרעש והאש תהיה דממה.
אי אפשר להמשיך את ה"הוכחות" לעד. זה יהפוך לטבע. במאורע חד פעמי אין כוח
לגרום לאנשים להאמין.
ההוכחה והראיה לכך היא דווקא מהמעמד בהר חורב – מעמד מתן תורה. שם היה רוח ורעש - "קולות וברקים וענן כבד על ההר" (שמות י"ט טז) ואש " והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש" (שם יח). ובכל זאת, למרות המעמד הגדול, תמיד אחרי זה מגיעה הדממה. אין דבר היכול למנוע את הנפילה, את חטא העגל. א"א לסמוך על מעמד גדול כמעמד הר סיני או כמעמד בהר הכרמל לחזק את אמונת העם. יש משהו אחר שדרוש.
מהו, אם כן, הדבר האחר שדרוש? נראה שתפקידו של אלישע, היורש והמחליף
של אליהו, הוא לעבוד עם העם אבל בצורה מאוד ספציפית. ניתן אולי להגדיר זאת
בצורה של 'אמונת חכמים'. כוונתי היא שלעומת אליהו שחשב לשכנע את העם
במציאות ה' בעולם, אלישע בא לשכנע את העם ששווה להיות עבד ה'. אלישע מחזק
מאוד את מעמד בני הנביאים (ואת מעמד הנבואה באופן כללי). ביסוס מעמד בני
הנביאים נעשה במציאת מקום מושב – סיפור המעבר לירדן (פרק ו'), בעזרה
ובסיפוק צרכים – האכלת בני הנביאים בזמן רעב (ד' לח – מא). כאשר אנשים
מתחילים לצעוק "
מוות בסיר איש הא-להים ", אלישע ממהר ומסיר את התקלה. בנוסף
לנ"ל, אלישע דואג שייראו שטוב מגיע לעובדי ה'. לא ייתכן שאדם הוא עובד ה'
ויגיע לו רעה – הוא עוזר לאשת אחד מבני הנביאים כשהנושה בא לקחת את ילדיה
(ד' א – ז) וכן הוא מרגיש צורך לגמול לאשה השונמית על שארחה אותו, איש
הא-להים הקדוש. על אפה ועל חמתה הוא מביא נס לתוך ביתה (ד' ח – לז). אלישע
מראה שמי שמביא דבר לאיש הא-להים, תשרה ברכה בדבריו (סיפור האיש המביא
אוכל). רואים דבר זה גם כאשר מלך ישראל ומלך יהודה באים לשאול את דבר ה' –
"
ויאמר חי ה' צב-אות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני
נושא אם אביט אליך ואם אראך" (ג' יד). מכאן משמע שהזכות לקבל נבואה תלויה
במעשים. אדם הדבק בה' יזכה לנבואה ולהצלחה במלחמה ואדם העובד אלילים – לא.
בתוך כך מכניס אלישע ביקורת סמויה על נביאי הבעל "
ויאמר אלישע אל מלך
ישראל מה לי ולך, לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך ". רק כאשר מלך ישראל
אומר "
אל כי קרא ה' לשלשת המלכים " וכו' רואה אלישע הכרה במציאות ה' ואז
הוא ממשיך במגמתו לחזק את מעמד עובדי ה'.
מעבר לכל הנ"ל, אלישע בונה את הדימוי של העם כעם ה', עם נביא בישראל,
כדימוי המועיל לעם כנגד האויבים – דבר זה מתבטא בהתקלויות עם מלך ארם, עם
נעמן, עם שליחי מלך ארם וכו'. אין מטרה לנצח את ארם אלא להודיע שיש נביא
בישראל ולנביא יש כוח והוא מביא טוב לעם.
לעומת כל זאת אנו רואים שהמפקפקים והמזלזלים מקבלים את מנתם. הילדים
שהעזו לצחוק על אלישע ולפקפק באמינותו וביכולתו הנבואית בקראם "
עלה קרח
עלה קרח" (ב' כד) [לעומת אליהו שהיה איש בעל שער], וכן השליש המפקפק
ביכולתו של ה' להציל את העם מהרעב הנוראי, מוצאים את סופם המר. כשם שאלישע
מביא טוב לעובדי ה' ומחזק את מעמד בני הנביאים, הוא דואג לפגוע במפקפקים.
נראה לי שיהוא הוא גם חלק ממגמה זו. יהוא איננו מתמודד עם התפיסה של
עובדי הבעל. אין לו מלחמה אידיאולוגית כפי שהיה לאליהו – אבל הוא מבער את
עובדי הבעל מישראל. אין כאן ויכוח לא עם הנביאים ולא עם המאמינים, אלא
ביעור נביאי הבעל מן הארץ. דבר זה מוסיף למגמה הכללית של חיזוק מעמד עובדי
ה' והרעת מעמד עובדי הבעל.
נראה שלאורך ההסטוריה מה שקבע את אמונתם של בני אדם היה פחות
השתכנעות בצד אחד בויכוח אידיאולוגי, פחות השתכנעות מאותות וממופתים ויותר
השתייכות לחברה בונה, יותר לחץ חברתי ותחושה ש'משתלם' להיות בצד זה או
אחר. הרבה אנשים בימינו טוענים –'אם רק היה איזשהו נס שיראה לי שה' קיים,
אם הוא רק היה מופיע ומדבר איתי הייתי מיד מקיים את המצוות'. נראה לי
שהמסר העולה מן התנ"ך הוא שמאורעות חד פעמיים, עד כמה שיהיו גדולים
ומרגשים ומעוררי אמונה, אינם מה שמועיל. טבע האדם לשכוח מהרוח, מהרעש
ומהאש כאשר מגיע קול הדממה הדקה.