היפים והתנכיים - רבקה

מאמר מספר 3 ובו ידובר על יופיה של רבקה.

"והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה" (בראשית כד, טז).

בצורה מיידית רואים אצל רבקה את היופי הפנימי המתבטא בחיצוניות.

יש איזו תכונה ברועות צאן יפות שמושכות אליהן בעלים צדיקים, בעיקר בקרבת בְּאר, אבל זה עניין למקום אחר. רבקה, לעומת רועות הצאן האחרות (כך מספר לנו המדרש) לא הייתה רגילה לצאת לרעות. דווקא הפעם התגלגל שהיא היתה זו שיצאה עם הצאן.

יש כאן עניין מיוחד של השגחה שמובאת בפסוק: "ויהי-הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יֹצאת" (שם, טו). תכונתה המיוחדת של רבקה בחרן היא חריגוּת. חריגוּת שעושה רק טוב. בעוד כל הרועים והרועות של חרן אפילו לא מסתכלים על אותו אדם עייף וצמא - רבקה לא רק שמשקה אותו, אלא אף את גמליו עד אם כלו לשתות! גמל שותה המון, נניח 5 ליטרים לגמל. כד שילדה בת שלוש יכולה לסחוב הוא בערך 3 ליטרים (אם ניקח מקרה קיצוני. ילדה רגילה בת שלוש לא יכולה לסחוב 3 ליטרים), ואליעזר שותה עוד ליטר וחצי, ובסך הכל נשתו שם 51 ליטרים וחצי (וזה בהנחה שהגמלים לא היו כל כך צמאים). זאת אומרת שרבקה הייתה צריכה לרדת לפחות למעיין 17 פעמים! ובשביל מה? בשביל להשקות אדם זר וגמלים צמאים. היופי הבתולי המתואר חריג בחרן הטמאה. נדיר למצוא בחרן בתולה בת שלוש. הופתעתי לגלות כמה שהמדרש מתעסק עם זה, אני בחרתי שלא. רבקה חריגה בחרן והיא כל כך רוצה לברוח משם, עד שהיא מוכנה ללכת עם כל אחד לכל מקום- העיקר להתרחק משם.

ישנו פן נוסף ביופי של רבקה.

הסיפור של רבקה מובא בסמיכות מאד מכוונת לסיפור קבורת שרה.

אברהם טוען: נכון ששרה מתה, אבל החיים חייבים להמשך.

לעומתו יצחק, לא יודע או לא רוצה להשלים עם המצב. איך יוכל להמשיך לחיות בלי קול צחוקה הנישא באוויר כהד, בלי ריח אותה חלה נפלאה של שבת, בלי האור הממלא את החדר משישי לשישי? אפילו מזג האוויר כבר לא אותו דבר.

על מנת להירגע, יוצא יצחק לשדה בשעת בין ערבים להתפלל. אותה שעה נראות באופק דמותו של אליעזר עם עשרת גמליו ודמות נוספת, זרה, שמזכירה לו מישהי.

יצחק חוזר הביתה ומגלה דבר מה מפתיע:

האור שכבה במות שרה שב לדלוק. מזג האוויר שב להיות כשהיה, ואפילו ריח החלה שב ומלא את הבית. יצחק מתחיל להתרגש, ואז הוא מגלה לתדהמתו אשה, שמזכירה לו אפילו בקלסתר פניה את אמו החסרה, ניצבת על יד העיסה בדיוק באותה צורה שאמו נהגה.

תכונותיה של רבקה מזכירות ליצחק את תכונותיה של שרה, והוא מתנחם.

גם הפעם הבאה שבה מוזכר יופיה של רבקה, מזכירה לנו את שרה.

יש רעב בארץ, יצחק לא יכול להמשיך להתקיים בארץ והוא מחפש מקום בו יוכל לחיות.

יצחק מגיע בעקבות אביו לגרר.

הסיפור שהיה בזמנו עם שרה כמעט וחוזר על עצמו, ולשם הדגשת הדמיון למקרה של שרה התנ"ך מזכיר לנו את הסיבה ההיא של היופי התקופתי.

באותו עניין מוזכרת גם התמלאות החסרון האחרון מִשרה, הצחוק החסר חוזר וממלא את חייו של יצחק.

לסיכום:

היופי של רבקה הוא בעיקר יופי השוואתי שבא למלא את מקום שרה.

פן נוסף של היופי של רבקה הוא היופי הפנימי-חיצוני שמבטא מיוחדות במקום הרע והשתלבות מיידית במקום הטוב.