איוב - תקציר הויכוח על-פי רס"ג

קוד: איוב - תקציר הויכוח על-פי רס"ג בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: רועי מעודה

אל: כפית ה'תשס"ב סיון-תמוז

תגובה ל: איוב שנכתבה ב21:49:10  09.11.2004

הקדמה (נכון שזה משעמם אבל זה חשוב)

לפני מספר שבועות הייתה שבת נח"ת שנושאה היה ספר איוב. דנו ועיינו בספר איוב ובהשקפה של כל אחד מהדמויות (למרות שאת מספר הפעמים שהספר נפתח אפשר למנות על שתי כפות הידיים). לי אישית היה חסר מאוד הלימוד של פשט הפרק לפני שמתעמקים בו (למרות שבאיוב אין קשר בין המילים...), עד שלא מזמן ראיתי את 'ספר איוב עם פירוש ותרגום הרס"ג' ולראשונה הבנתי מה כל אחד אומר ואיפה מתבצע הויכוח והחלטתי להביא בקצרה את דבריו.

הגמרא בבא בתרא אומרת שאת ספר איוב כתב משה רבינו. תקופת משה והתלבטויות דורו מאוד מזכירים את התלבטויות איוב: עם ישראל שרוי במצרים בגלל שלאברהם אבינו נאמר "כי גר יהיה זרעך" (בראשית ט"ו, יג), משה הולך בשליחות ה' והתוצאה - "הם ילכו וקוששו להם תבן" (שמות ה', ז) - משה כותב את ספר איוב בשביל להעביר מסר לאנשי דורו וכמובן שגם לדורות הבאים, מסר שאולי יסביר את הסוגיה הקשה ביותר במחשבת ישראל, שאלת 'צדיק ורע לו'.

"איוב לא בדעת ידבר" (ל"ד, לה)

כאשר ניגשים ללמוד ספר איוב אחת הבעיות היא אריכות הפרקים שבו, כל תשובה או טענה של איוב, הרעים ואליהוא מתמשכת על פני כמה פרקים. פה מגיע לעזרתנו הרס"ג - בכל טענה או תשובה הוא בוחר, בדרך-כלל, שניים שלושה פסוקים וטוען שזהו העיקר וכל השאר אינו אלא "פיטום דברים" (וגם זה צריך דרישה).

במאמר זה אציג את ספר איוב לפי הבנתו ופירושו של רס"ג (כפי שאני מבין אותו) ובסופו אציג סיכום של הספר ומטרתו.

איוב במאמרו הראשון טוען שהוא צדיק גמור ומבקש מה' שיואיל וימית אותו (לפי הבנת איוב הבורא יכול לעשות עם ברואיו כל מה שירצה, אף-על-פי שייסרם בייסורים קשים, ואין זה רעה כי הוא הבורא).

אליפז: "דבריך הם חטא מעצם אמירתם, כי זה עוול שימית ה' את הצדיק, ולכן אל לך לבקש מה' שימיתך לפי טענתך שאתה צדיק." -לטענתו, כל ייסורי איוב באו בגלל חטאיו כאמרו "זכר נא מי הוא נקי אבד" (ד', ז).

איוב: "לשיטתי, אין זה עוול מצד ה', כי הוא הבורא ובידו לעשות הכל לברואיו ואפילו רע, ולשיטתך, אם צדיק אני שירפא לי ואם רשע שימיתני."

בלדד: "עצם בקשת רפואה או מוות זה חטא כי אם אתה צדיק זה נמנע שה' ימיתך ואם אתה רשע זה נמנע שה' ירפא לך." (מאוד לא ברור מה בלדד בא לחדש על דברי איוב וצריך הרבה עיון בזה)

איוב: "והרי ראינו צדיקים מתייסרים!!"

צופר: "אלו היו רשעים שנדמו כצדיקים."

איוב מניח ייסורי הצדיקים ואומר: "הרי ראינו רשעים שלווים ולא תוכל לומר שאלו צדיקים שנדמו כרשעים!!"

אליפז עונה לו כי דבריו אלו שקר כי כל הרשעים סופם אבדון.

איוב מצידו חוזר לטעון בייסורי הצדיקים וטוען: "הרי אני צדיק!"

בלדד: "אינך כלל וכלל צדיק כי אם רשע גמור!!!" (ובפרק מתואר עונש הרשע וסבלו)

איוב ששומע כך מפי רעיו מתחנן אליהם שאל ידברו אליו דברים קשים כאלה, כאמרו "חנֻּני חנֻּני אתם רעי כי יד אלו-ה נגעה בי למה תרדפוני כמו אל ומבשרי לא תשבעו" (י"ט, כא).

צופר מצידו עונה לו: "בלתי אפשרי שלא להוכיח הרשע, כי הרשע חובה על באי עולם להוכיחו", כאומרו "יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו" (כ', כז).

איוב שרואה כי כן חוזר לטעון בטובת הרשעים אך מכיוון שונה הוא אומר: "הרי הרשעים פעמים שרויים בטובה זמן רב."

אליפז עונה מעין תשובתו הקודמת: "זה אך ורק כדי להגדיל עונשם."

איוב: "אבל אני שאלתיך לא על המטרה, כי אם על הזמן שבו הם שרויים בטובה ומחריבים את העולם - מדוע אז מאריך אפו??"

בלדד: "זה לא בתחום השגתנו ואין לנו תשובה על זה" וממשיך לספר בגדולת הבורא ובקוצר השגתנו.

איוב עונה לו על כך: "מה חידשת?? הרי אם כך, הרי ידוע כי הבורא יתברך בכוחו להפיל כל אחד ואף החזקים והגיבורים" (ובזה הוא מוסיף גם ייסורי הצדיקים, לפי הבנתי).

בראות איוב כי כן מוסיף שני מאמרים:

בראשון עוסק בקוצר ידיעת האדם את חכמת בוראו ולכן הוא מסיק מכך כי אסור לחקור אחר דרכיו אלא הוא הבורא ואין מי יאמר לו מה תעשה ואף אם ייסר ברואיו.

ובשני יספר מעשיו הטובים שהיה עושה והתרחקותו מהעבירות.

"וישבתו שלושת האנשים מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו" (ל"ב, א)

"שמעו שמוע מִלתי ותהי זאת תנחומֹתיכם" (כ"א, ב)

וכאן נכנס אליהוא. הוא עונה כנגד שלושת מאמרי איוב:

בראשון יביא שלושה סוגי צדיקים שייסרם ה' ובכולם זה לטובתם, או כדי שיחזרו בתשובה, או כדי שיתפללו לה' ויושיעם, או שינסם ה' ויגמול להם כאשר יעמדו בניסיון ובזה יתרץ ייסורי הצדיק.

במאמרו השני יספר מדוע נמנע מהקב"ה עוול, ולכן עלינו לחקור דרכיו ולהבין מדוע עשה כך או כך כי מן הנמנע שיעשה עוול וכל משפטיו צדק ואמונה, ובכך יסתור מאמר איוב השני בעניין איסור חקירת החכמה.

ובמאמרו השלישי יאמר כי הרי לא מעלים ולא מורידים לקב"ה מעשי איוב ומדוע יתפאר בהם?? הרי אין תועלת מעשיו אלא לו (לאיוב)?!

אליהוא מוסיף מאמר רביעי ואומר כי כל מעשי הקב"ה הם לטובה וגם כשמייסר את איוב אין זה אלא כדי להועיל לו. הוא מספר לו את מה שלנו הקוראים ברור כבר מתחילת הספר -הכל ניסיון!
לפי הרס"ג, כל דברי הקב"ה לאחר מכן לאיוב זה על מנת לגרום לו להודות לדברי אליהוא והוא מתאר את גדולתו וחכמת מעשיו על מנת שיודה איוב שכל מעשי ה' הם לטובה, אף אם לא נבין אותם. לבסוף איוב מודה. חרון אף ה' בא על הרעים עקב אמרם על איוב מה שאין בו, ולכן אמר להם שיבקשו סליחה מאיוב וביקשו ונמחל לכולם והוטב להם כפי שמבואר בפסוקים עצמם.

מטרת הספר:

רס"ג חיפש שם לספר איוב (כפי שעושה המלבי"ם בספרים רבים) וקראוֹ 'ספר הצידוק', כי ספר זה בא ללמד אותנו כי כל מעשי ה' לנו הם לטובה ולגמול. טעות איוב הייתה בחושבו כי ה' ייסר את ברואיו ברצותו בכך. אמנם לשיטת איוב אין זה עוול שייסר הבורא את ברואיו, אך בעצם המחשבה היה חטא.

חידושו של אליהוא היה במה שלא אומרים שלושת הרעים: הגמול ותכלית ייסוריו הם לטובה לעתיד לבֹא. כשהאדם יסתכל על מצבו לעתיד לבֹא, כשיהיה שרוי בטובה - צרותיו יֵרָאוּ כחלום וכרגע קטן. (אפשר לראות את טעות הרעים בזה שהם מסתכלים על העבר ואליהוא מסתכל על העתיד, אבל זו רק אופציה).

מטרת הספר היא ללמדנו שגם כאשר אנו רואים דברים קשים, אסור לנו לחשוב כי הקב"ה מזיק לנו ומייסר אותנו. עלינו להאמין (כי להבין זה לפעמים בלתי אפשרי) שלכל הייסורים יש מטרה.
כפי שהבאתי בהקדמה, ספר זה נכתב ע"י משה רבנו לפני פסח. שמענו מאת הר"מ שלנו דרשה לעניין "פסח, מצה ומרור" -מדוע המרור נזכר באחרונה, הרי הוא ראשון מבחינה כרונולוגית? ה"שפת אמת" אומר כי רק בסוף, אחרי שעם ישראל עבר מה שעבר במצרים ונגאל, הוא הבין למה עליו להודות: גם, ואולי בעיקר, על המרור.