אחרי שיוסף מספר את לאחיו ולאביו את חלומו השני, שבו השמש הירח והכוכבים משתחוים לו, נאמר:
בראשית לז11: "
וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר
"
ויקנאו בו אחיו
החלום הראשון גרם לשנאה והחלום השני גרם לקנאה; ראו
שנאה וקנאה בחלומות יוסף / מיכאל עזרא.
ואביו שמר את הדבר
1. לכאורה, פשט הדברים שיעקב האמין לחלומות יוסף (עיינו ברש"י).
- אם כך, מדוע יעקב נמנע מלהתנחם כל השנים? מדוע לא חשב שזה חלק מחלומות יוסף, שהתוצאה שיהא המלך/מושל? (יהודה)
2. ניתן לפרש שיעקב שמר את הדבר שיוסף מרגיז את אחיו, ויכולה לצמוח מזה סכנה גדולה בשבילו, ולכן תיכף האמין שיוסף מת - כשהודיעו לו על הכתונת, וגם חשד באחים; עיינו רש"י על בראשית מז לו (יהודה).
3. "ואביו שמר את הדבר" = שמר בליבו, כלומר שמר בזיכרון (עשה save...). בספר
שמות כתוב "זכור את יום השבת" ובספר דברים "שמור את יום השבת", מכאן זכר =
שמר. קב לא היה בטוח שהחלום יתגשם, הוא רק שמר אותו בליבו כדי לראות אם
יתגשם או לא. ואולי זה הגדיל עוד יותר את הכאב של יעקב - לא רק שיוסף
נעלם, גם החלום שיעקב שמר בליבו נשבר ונמוג... למשך 22 שנה לפחות. (אראל)
- דוקא אתה מחזק את הקושי.
בשבת-שמור =ההפך מזכור (זו מצוות עשה וזו לא תעשה).
אכן היה צריך לכתוב ואביו "זכר" את הדבר.
באמירת "שמר" יש קונוטנציה שלילית. (יהודה)
האם יוסף פתר את חלומותיו לאחים?
האם יוסף פתר את חלומותיו לאחים, או שהם פתרו אותם בעצמם?
אולי יוסף לא רצה להשוויץ בחלומותיו (כפי שזה נשמע), אלא רק לנסות להבין, ולכן סיפר זאת
לאחיו.