קוד: מדוע שמעון לא נכלל בברכת משה? בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: ראובן זילברמן
אל:
בפרשת "וזאת הברכה", משה מברך את כל השבטים, חוץ משבט שמעון. מדוע?
בואו ניזכר בדוד בן גוריון, שהיה גם ראש ממשלה וגם שר ביטחון - גם פוליטיקאי וגם אסטרטג. נניח שאחד הקצינים הבכירים היה מבצע פעולה צבאית בלי להתייעץ איתו - הוא בוודאי היה כועס מאד, כי הדבר היה פוגע בשיקולים הפוליטיים שלו, שלפעמים עומדים מעל השיקול הצבאי.
כך קרה בבראשית לד. שכם בן חמור אנס את דינה, יעקב שמע אבל העדיף לחכות,
בראשית לד5: "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה, וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם
". בינתיים, חמור אבי שכם בא לכיוון יעקב לבקש את ידה של בתו, אבל בדרך, הוא פגש את בני יעקב,
בראשית לד8: "וַיְדַבֵּר חֲמוֹר
אִתָּם לֵאמֹר: שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם, תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה
". בני יעקב, על דעת עצמם, החליטו על תוכנית של מרמה, להגיד לאנשי שכם שימולו ואז להרוג אותם,
בראשית לד13: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו
בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם
".
שמעון ולוי היו אנשי הביצוע של תוכנית המרמה,
בראשית לד25: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר
".
יעקב לא היה מעורב בכל הסיפור, ושמע על זה רק לאחר מעשה, ולכן הוא כעס מאד על שמעון ולוי, ובסוף ימיו, כשבירך את כל בניו, קילל ואמר,
בראשית מט7: "שמעון ולוי אחים... אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל
".
שמעון ולוי היו אחים, אולם בהמשך התורה מתגלה הבדל ביניהם: בבעל פעור, זמרי, נשיא שמעון, נצמד למדיינית, ופינחס, משבט לוי, הורג אותו (במדבר כה); כאן מתגלה, ששמעון הוא הצד החומרי של הצמד, ולוי הוא הצד הרוחני.
כשמשה בא לברך את השבטים, הוא לא יכל לבטל את התקדים של יעקב, שאמר "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל
", הרי יעקב הוא אבינו הקדמון ואנחנו מחוייבים לתקדים שהוא קבע. אולם הוא נתן לכל אחד מהאחים ברכה לפי אופיו:
לוי, הרוחני יותר, קיבל את הברכה "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל
" - הם יהיו מפוזרים בין השבטים וילמדו תורה;
שמעון, החומרי יותר, קיבל ברכה רק ברמז - בתוך ברכת יהודה,
דברים לג7: "וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר:
שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה
";
שמע רומז לשמעון; ואכן, שבט שמעון היה מפוזר ומעורבב בתוך נחלת יהודה: