המנהיג משה

קוד: המנהיג משה בתנ"ך

סוג: כלל_דמות

מאת: שריה תנעמי

אל: sr300 @ walla.com

המנהיג משה

א. מבוא
ב. משה רבנו מביא את הגאולה
ג. ענווה
ד. אהבה
ה. תורה
ו. נבואה
ז. סיכום

א. מבוא
במאמר זה ניגע בכמה נקודות חשובות במנהיגותו של משה רבנו. מהן נלמד מהי מנהיגות אמיתית.
להיות מנהיג זה דבר לא פשוט. הרבה אנשים רצים לכיוון הנהגה, והשאלה הנשאלת כלפיהם, האם הם חקרו את עניין ההנהגה. והדברים אמורים הן להנהגת עם, הן להנהגת קהילה, הן להנהגת משפחה, והן להנהגת האדם עצמו. אנחנו נדרשים לחקור לעומק, ולברר לעצמנו – מהי הנהגה.
מהֵלֶך מנהיגותו של משה, בעקבות הפסוקים והמדרשים, נוכל ללמוד כמה נקודות.
נתחיל בנושא הראשון: גאולה.

ב. משה רבנו מביא את הגאולה
מנהיג לא אמיתי, יכול לתפוס את כיסא ההנהגה כשמטרותיו הן אינן מטרות עילאיות. אצל משה רבנו אין כלל מצב כזה. אין זמן לבזבז, יש מטרה ברורה: לגאול את העם משעבוד מצרים. הוא לא יכול להעביר קדנציה סתם כך... אלא יש כאן הנהגה שנבחנת ביכולת לגאול. וזו גדלותה של הנהגה, כשהיא מסוגלת לגאול את העם מתוך המיצרים והבעיות האמיתיות שהוא שקוע בהם.
היה מוליך ומביא בידו ספר איוב, ומראה לכל אחד מזקני ישראל בשעבוד מצרים, למען ישמעו וילמדו כי יש תקווה לכל הבוטח בה', ואחר הרע יקבל גם טוב וחסד.
(אוצר מדרשים 278)

משה מזהה את שורש הבעיה
נתבונן בדברי רש"י שמות ב, יד:
ויירא משה - כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל:
אכן נודע הדבר - כמשמעו ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך:
משה מזהה את הבעיה האמיתית שגורמת לגלות, את הבעיה האמיתית שעם ישראל שרוי בה: "ראה בישראל רשעים דלטורין". כמנהיג אמיתי, הוא חוקר את שורש הבעיה הנוכחית שיש לטפל בה בדורו. הוא מתבונן לעומק, ומזהה את הבעיה. מנהיג שאינו אמיתי מתחיל לחפש פתרונות שונים ומשונים, לפני שהוא בכלל יודע מהי הבעיה האמיתית שניצבת לפניו...

ג. ענווה
הנושא הבא בדמותו של משה הוא הענווה:
'והאיש משה עניו מאד' – היה גיבור בענווה (מדה"ג במדבר יב, ג)
כדי להגיע להתבוננות עמוקה, כאמור לעיל, דרושה ענווה. רק אדם שיש בו ענווה, הוא מחובר למקור גבוה, ומשם, ורק משם, הוא יכול לראות נכון את הבעיות האמיתיות, וגם את הפתרונות הנכונים.
כך גם מלך ישראל מצווה להיות ענו:
כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכול בכבודו, כך ציווה להיות ליבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר "וליבי, חלל בקרבי" (תהילים קט,כב)...
לעולם יתנהג בענווה יתרה. אין לנו גדול ממשה רבנו, והרי הוא אומר "ונחנו מה" (שמות טז,ז; שמות טז,ח)... (רמב"ם, הל' מלכים ומלחמות פ"ב)

ד. אהבה
כאמור, הענווה היא יסוד באישיותו של מנהיג. מי שיש בו ענווה, ממילא יש בו אהבה:
משה רבנו אוהב ישראל היה (מנחות סה ע"א)
'ויקחו אבן וישימו תחתיו' (שמות יז, יב) – וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחד לישב עליה? אלא כך אמר משה, הואיל וישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער. (תענית יא ע"א)
משה רבנו יודע, מתוך אהבתו ודאגתו לעם, לזהות את הנקודות הדרושות תיקון. משה רבנו חש את הצער של העם, כפי שמבוטא בגמרא תענית לעיל. וזו דוגמא אחת. כל מנהיגותו של משה נבעה מתוך אהבתו. מנהיג אמיתי, זהו מנהיג שמחפש כל הזמן איפה לדאוג ולהיטיב לעם. ממש כמו שהורים דואגים למשפחה. הוא צריך לחוש את העם, להיות איתו.
וכך הרמב"ם שם כותב:
ויהיה חונן ומרחם לקטנם וגדולם, וייצא ויבוא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטניהם. וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים, ידבר רכות, שנאמר "שמעוני אחיי ועמי" (דברי הימים א כח,ב), ואומר "אם תהיה לעבד לעם הזה" (ראה מלכים א יב,ז).
יש לשים לב לאהבה המבוטאת בקטע זה, ומאידך לענווה: "אם תהיה לעבד לעם הזה". המידות הטובות שלובות זו בזו. כמו-כן מידות אלו מבוטאות במקורות כתפקיד הרועה. לרועה, המחובר בצורה מאד מיוחדת לצאנו, יש תכונות של מנהיג! לכן: "ומשה היה רועה..." (שמות ג, א), "ה' רועי לא אחסר" (תהלים כג, א), וברמב"ם שם לגבי המלך: "רועה קראו הכתוב, 'לרעות, ביעקוב עבדו' (ראה תהילים עח,עא); ודרכו של רועה, מפורש בקבלה 'כרועה, עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו יישא; עלות, ינהל' (ישעיהו מ,יא)".

ה. תורה
עוד תכונה חשובה במנהיגות, זו היכולת להנחיל תורה. מלך אמיתי, הוא מלך שיש בו תורה, שיש בו יכולת להנחיל לעם תורה, ויכולת להתוות דרך. לכן מצווה המלך:
בעת שיישב המלך על כיסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לשמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו...
אם לא הניחו לו אבותיו ספר, או שאבד, כותב שני ספרי תורה: אחד מניחו בבית גנזיו, שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל; והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שייכנס לבית הכיסא, או למרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה. יוצא למלחמה והוא עימו, נכנס והוא עימו, יושב בדין והוא עימו, מסב והוא כנגדו, שנאמר "והייתה עימו, וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז,יט).
המלך מצווה לכתוב ספר תורה, וגם להיות צמוד אליו, כדי שתהיה התורה חלק מהותי ממלכותו ומנהיגותו.
ומשה רבנו, המנהיג הגדול, התורה נקראה על שמו: "אמר לו הקב"ה למשה, הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך" (שבת פט ע"א). משה הוא זה שנותן לעם ישראל את התורה. זוהי מנהיגות אמיתית, שכשיש למנהיג יכולת לתת לעם תורה, בניגוד למנהיגות נבובה וחלולה מתוכן.

ו. נבואה
משה נקרא אב לכל הנביאים (דבר"ר ג, ט). בויקר"ר א, יד מתואר:
תשע אספקלריות היו הנביאים רואים, ומשה ראה מתוך אספקלריא אחת, כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת, משה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת.
אם דיברנו קודם על אהבה וענווה, הרי שעכשיו אנו רואים אצל משה את המדרגה הגבוהה שהגיע אליה, נביא. ונביא שהוא אב לכל הנביאים.
הנבואה היא יכולת גבוהה, השראה עליונה, חיבור למקור העליון, כאשר המידות הטובות כמו אהבה וענווה מתעלות למדרגות גבוהות. בימינו פסקה הנבואה, אך אנו מייחלים ושואפים למצב זה. בעיני רוחנו אנו צופים את המנהיג האמיתי, ומציבים רף גבוה, מנהיג שהוא נביא. כאשר הנבואה שורה בישראל, גם המידות וגם התורה מתעלים. הכל נראה באור אחר, מעין אותו תיאור של "אספקלריא מצוחצחת". אופי המנהיגות מגיע לרמות גבוהות, וגם בעם שורה רוח הנבואה.

ז. סיכום
החשיבות שבמאמר זה היא הניסיון לעורר את עצמנו לחקור את נושא המנהיגות. לנקות את המנהיגות מסיגיה ותחלואיה, ולהציב רף גבוה של מנהיגות, עם התכונות החשובות, כמו ענווה, אהבה, תורה, אף לייחל לרוח הנבואה השורה על המנהיג ועל העם.
המנהיגות קיימת בכל אדם, ולכן מאמר זה מעורר גם את האדם באשר הוא, ביחס למצבי היומיום הדורשים מנהיגות. ראשית הכל היא המנהיגות של עצמך. האם אתה מנהיג את עצמך, את כוחותיך, את נפשך. האם המלך שבך – חי...