קוד: אבשלום דוד וארגון נח"ת בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: אליאב סמואל
אל: כפית ה'תשס"ד שבט, מדור ועדת ביקורת
תגובה ל: דוד שנכתבה ב15:58:00 08.11.2004
(במקום דבר ועדת ביקורת) רציתי להתמקד היום במרד אבשלום.
נתחיל דווקא ביואב. יואב הוא זה שמשכנע לבסוף את דוד (על ידי האישה התקועית) להחזיר את אבשלום לירושלים. לאבשלום היה "טוב" בגשור והוא לא הרגיש צורך לחזור (פשוט כי זה לא כתוב). יואב הכיר את הפוטנציאל המלכותי שיש לאבשלום והוא משכנע את דוד להחזירו לירושלים. יכול מאוד להיות שיואב ראה באבשלום את היורש של דוד. יואב רצה להיות האיש שהחזיר את אבשלום לירושלים, כדי להיות מקורב למלך הבא. לאחר זמן מה (שנתיים) מתברר ליואב שאבשלום שרף לו את השדה. חל דו שיח בין יואב לאבשלום, שבסופו יש מפגש בין דוד לאבשלום.
לאחר מפגש זה, אבשלום מתחיל לפעול על מנת לקנות את לב העם. הוא עושה זאת על ידי פנייה אל המפסידים במשפט. לכל אחד שהפסיד במשפט הוא פנה ואמר: "ראה דבריך טובים ונכֹחים ושומע אין לך מאת המלך
", כלומר, אם היית בא אלי - הייתי מצדיק אותך. וכך אבשלום מגנב את לב אנשי ישראל! ללא ספק, כדי לעשות את כל המעשים האלה היה אבשלום צריך להיות בעל אומץ, והוא האמין בעצמו!
בהמשך הסיפור הולך אבשלום לחברון, ששם המליכו את דוד. אבשלום הולך לחברון "מקץ ארבעים שנה
" כלומר לאחר ארבעים שנה מאז שבני ישראל ביקשו משמואל מלך. רק אז מחליט אבשלום שתורו למלוך הגיע. בכפית הבאה אסביר בעז"ה באריכות יתר את השתלשלות הדברים לפי דעתי.
מה שרציתי לומר הוא שלאבשלום אכן יש האומץ והבטחון העצמי שהוא יצליח לגנוב את לב אנשי ישראל ולהסית את העם נגד דוד. איך אבשלום הצליח למלוך בלב השבט של דוד, במקום שדוד מלך שבע שנים וחצי, ביהודה - הבית של דוד, דווקא שם הצליח אבשלום למלוך ולמשוך אליו את כל העם?!
לדעתי, יש כאן תחושת קיפוח גדולה מצד אנשי יהודה. דוד, שבא מתוכם, שהגיע מתוך פשוטי העם, מאחרי הצאן, נהיה למלך. מה ברור שיעשה בתור מלך? ידאג לאנשי יהודה. אבל דוד לא דואג לאינטרסים שלו בלבד, הוא לא דואג לג'ובים למקורבים... דוד דואג לכלל ישראל, לשלום כל עם ישראל.
בגלל זה אבשלום הצליח "לגנב את לב אנשי ישראל
" ולמרוד במלך. אבשלום ראה את הבעיה שיש לדוד עם העם. אבשלום הבין שצריך למצוא אלטרנטיבה, שצריך דרך אחרת. אבל אבשלום לא הציע את הדרך הזאת לדוד! הוא רצה להיות מלך ולעשות דרך זו לבד. אבשלום מורד במלכות!!!
אבל אבשלום הביע את דעתו, אכן לא בצורה לגיטימית ונכונה, אבל דעתו נשמעה.
ומאבשלום נעבור לארגון נח"ת. כמה מאתנו קוראים את הכפית ולא מסכימים עם רעיונות של כותבי המאמרים? כמה מאתנו רואים/שומעים מאמר יפה בתנ"ך ולא כותבים/אומרים אותו לשאר חברי הארגון? כמה אנשים רוצים להעביר שיעור/משחק/דיון ומחכים שיפנו אליהם? והאם יש אנשים שמתאימים להיות מזכ"ם/ניצב/א. אירועים/ א. הדרכה או כל דבר אחר ולא עושים את זה כי לא פנו אליהם?! ועוד ועוד... אני יכול למלא דף שלם בשאלות כאלה.
מהי התשובה לכל השאלות האלה? הם מתביישים? פוחדים? מרגישים לא אחראים?
לרב קוק בספרו אדר היְקר יש מאמר שלם על הפחד. פסקה אחת אומרת כך: "הסרת הפחד העודף של המחשבה מתוך הנפש הכללית, ביחוד מתוך נפשותיהם של היחידים המצוינים החנונים בשכל טוב בכשרון של קדושה וצדק, והם הנם היותר נלקים בפחד וקדושה
".
אנשים מפחדים לחדש דברים. אנשים פוחדים להשמיע את דעותיהם גם אם הם נכונות. ואני שואל, איך נלמד ככה תנ"ך? אם אנשים מתביישים לדבר בשיעורים ולכתוב מאמרים, איך נוכל ללמוד תנ"ך?!
הפחד הוא הפחד מלחדש. חייבים לחדש ולא לפחד מהתוצאות. אכן, יכול להיות שנחדש דבר וכולם יתקפו אותנו ונראה שטעינו. אז מה? מטעויות אפשר רק ללמוד, והמאמר / השיעור / השאלה הבאה שלי יהיו הרבה יותר טובים.
אני מכיר הרבה אנשים ואנשות בנח"ת שיש בהם הכוח. הכוח לחדש מצד אחד, והכוח ליצור מצד שני. בנח"ת ישנם שני הכוחות הללו, אם בתור כתיבה לכפית ואם בתור אחראי על החשמל במחוז קליבלנד.
אם את מה שאת/ה מסוגל/ת לעשות לא תעשה/י אז את מה כן תעשה/י?!
"אם כוח בך לעלות מעלה – עלה ואל תפחד" (אני מצטער על הציטוט האולי לא מדויק ולא מלא, אני מצטט מהראש דברים יפים שנכתבו אלי פעם).
חבר'ה, אני כותב את זה כי אני לא חושב שאחראֵי הכפית צריכים להתחנן בפני מישהו שיכתוב מאמר. אני לא חושב שצריכים להתחנן בפני מישהו שיעביר שיעור / משחק / דיון. אנחנו פה כדי ללמוד וללמד, לשמוע ולהשמיע. אז גם אם צועקים עלינו כשאנחנו מעבירים שיעור או שואלים שאלה - מה קרה? בפעם הבאה נשאל טוב יותר.
אני אישית מכיר כמה אנשים שיכולים להיות המחדשים של נח"ת. אם בתור מזכ"ם/ניצב וכדומה, ואם בתור כותבים קבועים לכפית. הבעיה שהם מפחדים/מתביישים! והתירוץ של 'אין לי זמן' הוא לא ממש תירוץ, כי באמת יש לך הזמן לכתוב חידוש ששמעת או שחשבת עליו לכפית ולשתף את כולנו בחידושי התורה העצומים!
תאמינו בעצמכם!
לא צריך לחכות שיפנו אליכם, רשימת הטלפונים נמצאת בסוף הכפית.
בהצלחה!
אליאב.
נ.ב.ח. (נזכרתי במשהו חשוב):
הדברים מכוונים בעיקר לאנשים בני כיתה י"ב ומעלה שמעולם לא העבירו שיעור / כתבו לכפית.
הדברים מכוונים גם לאנשים שהפעם האחרונה שהעבירו שיעור זה היה מזמן (שאני הזקן לא שמעתי).
הדברים מכוונים לאנשים שלא מוכנים בשום אופן להעביר שיעור בפעילויות / שבתות ארציות.
והדברים מכוונים בראש ובראשונה אלי כמובן, שזו הפעם השניה שאני כותב מאמר רציני לכפית, כן ירבו.