קוד: מלחמת הרוח של דוד בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: שולמית קדמון
אל: כפית ה'תשס"ב חשון
תגובה ל: דוד שנכתבה ב14:57:48 10.11.2004
"ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל" (פס' ח')
פלשתים וישראל נערכים למלחמה בעמק האלה. שאול וישראל רואים במלחמה זו מלחמה לאומית ככל שאר מלחמות ישראל. במלחמה כזו אין להם כלים להתמודד עם גולית והפלשתים,לכן (פסוק י"א): "ויחתו וייראו מאד". גולית פונה אליהם בכינויים (פס' ח'): "מערכות ישראל", "עבדים לשאול". גולית רואה את חוסר האמונה שבו שרוי שאול וכתוצאה מכך גם העם. רוח ה' סרה ממלכם – לכן סר גם אומץ ליבו (אם ה' סר משאול ומלחמת שאול אינה מלחמתו, אז למה שיעזור? ואם ה' לא יעזור, איך ננצח?) העם, שרואה את המלך מפחד ולא מגיב להתגרויותיו של גולית, מפחד גם הוא. גולית רואה שבמשך 40 יום הוא מתגרה וישראל בורחים רק ממראהו ואינם עושים דבר.
"והוא מדבר עמם" (פס' כ"ג)
דוד נשלח לראות מה שלום אחיו. הוא מגיע למערכה בדיוק כאשר גולית יוצא להתגרות בישראל. דוד רואה את ישראל בורחים מפני גולית עוד לפני שהחל לדבר ("וכל איש ישראל בראותם את האיש וינוסו מפניו וייראו מאד" (פס' כ"ד)). מצודות-דוד לפס' כ"ו מסביר שדוד שמע את דברי ישראל בפס' כ"ה (שם הם מזכירים את שכרו של המכה את גולית). לפי זה השאלה עוד מתחדדת: אם דוד שמע את הדברים, מדוע עליו לשאול? אלא מסתבר שלא היה לדוד שום עניין בתשובה! דוד אכן שומע את דברי ישראל בינם לבין עצמם, אבל בדברי ישראל יש נקודה חשובה נוספת: (פס' כ"ה) "הראיתם את האיש העולה הזה כי לחרף את ישראל עולה". דוד שומע את זה ומבין את הבעיה. דוד מבין ממשפט זה, שהשקפת ישראל על המלחמה היא כמלחמה לאומית רגילה ולכן הם מפחדים כל-כך להגיב לדברי גולית, ודוד בא, במודע, לעשות תעמולה לתפיסתו!
דוד בא לשנות את תפיסת העם לגבי מלחמה זו, הוא יודע שעכשיו גם אם שאול ירצה להלחם, לא תהיה בכך תועלת כי החיילים מפוחדים (ולא ילכו אחריו לקרב). לכן דוד פונה קודם כל לעם, על מנת להעלות את המוראל (כך שכאשר יגיעו דבריו לשאול ושאול ישתכנע שיש להלחם, החיילים יהיו מסוגלים לפתוח במלחמה זו. כאן משתלבת תשובתו השלישית של אראל - לדוד יש מטרה שדבריו יגיעו לשאול, אך הוא יודע שזה יקרה מעצמו כאשר העם יבין שיש להלחם.)
"ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמור מה ייעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל, כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלוקים חיים" (פס' כ"ו). דוד מתחיל לדבר בשקט עם "האנשים העומדים עמו", הוא שואל על השכר, אך ניסוח דבריו מביע זלזול בשכר שמציע המלך ומציג את תפיסתו. דוד מסביר שהמלחמה פה אינה מלחמה לאומית רגילה. מטרת המלחמה היא לא הכנעת גולית אלא נצחון ישראל: "והסיר חרפה מעל ישראל"! הוא מסביר את דבריו, ישראל הם לא סתם עם שנלחם בעם אחר- בפלשתים, אלא עם ה', העם הקדוש ביותר - עם סגולה, שנלחם מול גולית הערל ועמו, המנוגדים בניגוד הגדול ביותר לישראל (הערלה היא ההעדר הגדול ביותר של הקדושה), ולא במלחמה הרגילה – "מערכות ישראל" אלא במלחמת ה', "מערכות אלקים חיים"! המאבק פה הוא לא על שלטון פיזי - מדיני אלא על שלטון רוחני - מהותי, האם תשלוט פה הקדושה או הערלות? לכן השכר האמיתי לנצחון ישראל יהיה עצם הניצחון - שלטון הקדושה. לשכר הגשמי שמבטיח שאול אין שום חשיבות!
"וישמעו הדברים... ויגידו לפני שאול" (פס' ל"א)
דוד ממשיך במסע ה'תעמולה' שלו - "ויסב מאצלו אל מול אחר" (פס' כ"ט), עד ש"וישמעו הדברים" (פס' ל"א). לאחר שנשמעו הדברים ממילא "ויגידו לשאול" (שם). דוד מוסיף ופונה לעם באותה השאלה (סביר להניח שיותר מפעמיים) ובאותה התשובה, עד שהעם שומע, העם מבין ומשתכנע מתפיסתו של דוד. אז - כשהעם מבין שצריך להלחם (ולא מפחד ממלחמה) - כבר מספרים לשאול על מנת לזרז את תחילת הקרב. (דוד מכיר במלכותו של שאול, אע"פ שכבר הומלך – הוא יודע שרק כאשר יסיר ה' את שאול מהמלכות תחל מלכותו. לדוד אין עדיין סמכות של מלך ולכן אינו יכול לפתוח במלחמה, ומשום כבוד המלך גם לא יכול לפנות אליו ולהציע את עצמו להכאת גולית אם לא נקרא.)
(את דברי אליאב מסביר האברבנאל (בפירושו לפס' י"ב): "ובשמוע אליאב, אחי דוד הגדול, שהיה דוד שואל על זה ומראה עצמו כאילו הוא רוצה להלחם עמו, חרה אפו בדוד וגער בו, למה זה ירדת ללא תועלת?" לפי האברבנאל אליאב לא הבין את מסר שאלתו של דוד אלא הבינה כפשוטה – שדוד רצה להלחם בפלשתי ושואל מה שכרו אם ינצח, לפי זה דוד שוחר-מלחמה במקום לשמור על הצאן ולדעתו זה ללא תועלת.)
"ויאמר שאול לך וה' יהיה עמך" (פס' ל"ז)
דבר בואו של דוד מגיע לשאול ושאול קורא אותו אליו, שאול כנראה לא מופתע מבואו של דוד אע"פ ששלח אותו לביתו בתחילת המלחמה (אם דוד נשלח למערכה מביתו מסתבר ששאול שלח אותו לשם לפני שיצאו למלחמה), כי כשדוד מופיע לפניו הוא שותק ולא אומר כלום. שאול שותק ולכן דוד פותח בדברים, אך לשאול הוא אינו מטיף את דברי התעמולה שלו אלא מחזק אותו שיצא לקרב "אל יפול לב אדם עליו" (פס' ל"ב), ומציע את עצמו למלחמה בגולית. שאול מסרב בטענה שדוד לא יוכל להלחם מפאת גילו הצעיר: "כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו" (פס' ל"ג), לאחר תשובה זו דוד מספר לשאול משל שבו מבוטאת השקפתו: "אני רועה צאן, תקפו את צאני אריות ודובים ולקחו שה מהעדר, רדפתי אחריהם והצלתי את השה. הפלשתי הוא כמו האריות והדובים והעם הם כמו השה, אותו ה' שהציל אותי מידי האריות והדובים יציל אותי גם מהפלשתי".
שאול מבין את השקפתו של דוד – זו מלחמה של ה' – ורואה את בטחונו בעזרת ה', הוא גם רואה שנחה על דוד רוח-ה' והוא משלח אותו לקרב: "לך וה' יהיה עמך" (פס' ל"ז). אך למרות הבנה זו, שאול עדיין מפחד מחולשתו של דוד לעומת גולית (עיינו לעיל פס' ל"ג). הוא מלביש את דוד במדים ולבוש רב ככל שיכול היה לספק לו ואף נותן לו את חרבו. דוד מנסה ללא הצלחה ללכת עם הלבוש שניתן לו ולכן מסיר אותו ולוקח את כלי המלחמה הרגילים שלו. את הסברו של דוד "כי לא ניסיתי" (פס' ל"ט) מתרגם יונתן: "ארי לית בהון נסא", רד"ק (במקום) מבאר את כוונתו: "לא יכירו הנס שיעשה לי הא-ל אם אלך בכלי מלחמה". לפי פירוש זה, גם הסרת הבגדים נועדה להעביר מסר על מהות המלחמה.
"ואנוכי בא אליך בשם ה'... א-לוקי מערכות ישראל" (פס' מ"ה)
גולית כנראה נתקף פחד (אולי חשש ממלכודת, כי מי ישלח נגדו רק נער?) ולא ניגש להלחם בדוד אלא פונה אליהם בדברים. כבר בתחילת דברי גולית אנו רואים את השינוי, עד כאן גולית דיבר רק על שאול ואילו כאן: "ויקלל הפלשתי את דוד בא-לוקיו" (פס' מ"ג). גולית מאיים שיש לו כח לנצח את דוד (למרות שלא ניגש להלחם) ודוד עונה לו - ושוב מסביר בדבריו את גישתו - אתה בא לקראתי בכח, "בחרב בחנית ובכידון" (פס' מ"ה), כוחך הוא פיזי בלבד, ואילו אני בא בתור שליח של משהו הרבה יותר גדול – שליחו של ה' שהוא המלך האמיתי של אותן "מערכות ישראל" שקיללת. המלחמה כאן היא מלחמת ה' - "מערכות א-לוקים חיים"- ובסופה של מלחמת ה' עם ישראל ינצח ואני בעזרתו של ה' אסיר את ראשך. דוד גם מספר לגולית את התוצאות הרוחניות של ניצחון זה, במישור העולמי "וידעו כל הארץ כי יש א-לוקים לישראל" (פס' מ"ו), ובמישור הלאומי (דוד בעצם מדבר עכשיו לכל ישראל שצופים בו ומקשיבים לדבריו ולא לגולית) "וידעו כל הקהל הזה... כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו (פס' מ"ז).
כשדוד מסיים לדבר גולית יוצא לקראתו. דוד מקדים ומכה את הפלשתי "בקלע ובאבן". "וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו" (שם).
-עפ"י "עז מלך"/הרב יגאל אריאל ו"יפיות מלכות וזמירות"/הרב בכרך)-