קוד: מדוע אחאב נחשב רשע בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: דוד גלמן (הגהה: עופר לביא)
אל: כפית ה'תשס"ד טבת
תגובה ל: אחאב שנכתבה ב16:19:00 08.11.2004
במאמר הזה אדבר קצת על אחאב, אבל מנקודת מבט שונה מזו של רוב המדברים עליו. בדרך כלל כשמדברים על אחאב מזכירים את הרשעה הגדולה שלו, את דברי חז"ל שאין לו חלק לעולם הבא, וכדומה. אני רוצה, בנעימת הגמרא בסנהדרין דף קב ע"ב, לדבר על מורנו הרב אחאב ז"ל. בגמרא שם מסופר על רב אשי שאמר ערב אחד לתלמידיו שמחר יעסקו ב"חברינו", כשכוונתו לשלושה מלכים שהיו תלמידי חכמים כמותם, אך לא זכו לחלק בעולם הבא, שהם ירבעם בן נבט, אחאב, ומנשה. אותו לילה, הופיע מנשה בחלומו של רב אשי. אמר לו מנשה "איך אתה מעיז לקרוא לי 'חבר שלך'? אתה יודע מהיכן בוצעים את הלחם אחרי ברכת המוציא?" ענה לו: "לא". "אינך יודע מהיכן בוצעים את הפת, ואתה קורא לי 'חבר שלך'?!". ביקש ממנו רב אשי, "למדני, ומחר בישיבה אלמד זאת לתלמידי בשמך". ענה לו מנשה: "בוצעים מהמקום שנרקם הלחם בתנור". שאלו רב אשי בפליאה: "אם אתה כזה תלמיד חכם מופלג1, איך זה שעבדת עבודה זרה כל כך הרבה?". ענה מנשה: "היה אז יצר עבודה זרה כל כך חזק, שאם אתה היית שם אז, היית מרים את שולי גלימתך כדי לרוץ יותר מהר לעבוד עבודה זרה". למחרת בבית המדרש בפתיחה לשיעור של הרב אשי על שלשת המלכים הנ"ל, פתח ואמר: "כעת נלמד על רבותינו". למסקנה: החטאים הגדולים שעשו אותם המלכים אז, היו חטאים של עבודה זרה, כשאז היה לכך יצר חזק במיוחד, שכל אחד מאתנו, אם אותו יצר היה קיים עכשיו, היה נמשך אחריו.
עכשיו נתעמק קצת יותר באחאב ובמעשיו. בהתחלת הסיפור עליו, נאמר לנו שחטאו הנורא היה עבודה זרה. אבל רואים שהוא לא עבד מתוך שהיה אוהב לבעל, אלא משום שנשא לאשה את איזבל בת אתבעל מלך צידון. אפשר לשאול: אדרבה - למה התחתן עם אשה נכריה? באו ניזכר אם כך בעוד מלך שהתחתן עם נשים נכריות: שלמה המלך, שלא היה בדיוק רשע. הוא התחתן עם הנשים הנכריות כדי לשפר את היחסים בין הממלכות השונות לבין בני ישראל. ואכן, רוב המפרשים אומרים שאחאב התחתן עם איזבל כדי לשפר את היחסים בין ישראל לצידון. ובאמת רואים בפסוקים שאיזבל הביאה את עבודת הבעל לארץ. על עבודת הבעל אחאב קיבל עונש - שלוש שנים בלי גשם, בהוראת אליהו הנביא. בכל שלוש השנים הללו, איננו רואים אף חטא מצדו של אחאב, אלא רק מצדה של איזבל- הריגת נביאי ה' (שיש המפרשים שלא מדובר בנביאים ממש, אלא בעובדי ה' בכלל). לסוף שלוש השנים בא אליהו אל אחאב ואומר לו שתמה הגזירה, וכעת ירד גשם. למה ה' מחליט פתאום להוריד גשם? לדעתי, ה' ראה שאחאב באמת חזר בתשובה, ואביא הוכחות לטענתי זאת.
לפני שיורד הגשם, יש מעמד חשוב - הר הכרמל. הסיפור ידוע, ולכן לא נאריך בו. אחרי שכולם רואים את הנס הגדול, כולם - כולל אחאב - מכריזים "ה' הוא האלקים" ושוחטים את 400 נביאי הבעל על נחל קישון. סימן שאחאב חזר בתשובה. אחרי המעשה הזה צריך לבוא הגשם כמו שהבטיח אליהו, ואז אומר אליהו לאחאב שירד גשם, ושכעת הוא יכול ללכת לאכול. למה לא אכלו? המפרשים אומרים שהתענו על הגשמים, כמו שציוונו ה' - שוב סימן שאחאב חזר בתשובה. הנביא ציווה, אז מקיימים. אחאב הלך לאכול. אליהו עלה להר כדי לראות שבאמת עומד לרדת גשם. כשראה שעוד מעט יתחיל הגשם, הוא שלח שליח להגיד לאחאב - בתור עצה מיהודי אחד לשני - שימהר ללכת לביתו ביזרעאל, שמא הגשם ימנע ממנו להגיע הביתה. שוב - הנביא אמר, אז אחאב מקיים, כמו יהודי שומר מצוות טוב.
לא רק שאחאב חוזר בעצמו בתשובה, אלא שהוא רוצה גם להחזיר את אשתו איזבל, שגרמה לחטאים שלו מלכתחילה, לדרך הישרה. כשאחאב מגיע הביתה, הוא מספר לה את כל הסיפור הנפלא. לא נראה לי שהוא פשוט חזר הביתה מהעבודה ואמר "לא תנחשי מה קרה היום במשרד!". אלא, לדעתי, הוא בא בהתלהבות של אדם שראה נסים ונפלאות של הקב"ה ומספר לאשתו כדי שהיא תראה שטעתה, ותאמין ש"ה' הוא האלוקים". כדי להדגיש לה שה' עשה את המעמד למענה גם כן, הוא מספר לה שקרה מידה כנגד מידה - שהרגו את כל נביאיה - נביאי הבעל. אך לצערנו (ולצערו של אחאב) היא לא השתכנעה. במקום מכתב תודה לאליהו על שעזר לה לראות את האור, איזבל שלחה לו מכתב איום: "כה יעשון אלהים וכה יוספון, כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם", זאת אומרת שכמו שהוא הרג את כל נביאי הבעל, כך היא תהרוג אותו. היא גם רמזה לו במכתב זה שהיא עדיין נאמנה לע"ז, שכתבה את השבועה שלה בלשון רבים - "כה יעשון", "כה יוסיפון", בניגוד למבנה המוכר לנו- "כה יעשה אלקים וכה יוסיף", לומר שהיא עדיין מאמינה ביותר מאל אחד.
לאחר סיפור זה, כשאליהו מגיע להר סיני, ה' מצווה אותו למשוח את חזאל למלך על ארם, את יהוא למלך על ישראל, ואת אלישע לנביא תחתיו. כל זה למה? הרבה אנשים מיד יענו "כדי להרוג את כל בית אחאב". אבל זו טעות גדולה. ה' לא נכנס יותר מדי לפרטים שם, אבל את השם 'אחאב' לא מזכיר אפילו פעם אחת. הציווי שם הוא להרוג את כל עובדי הבעל, ולפי מה שהראתי לכם עכשיו, זה לא כולל את אחאב. ובאמת, אם נציץ קדימה לזמן המלכת יהוא, יהוא באמת הורג את כל משפחת אחאב, שעבדו את הבעל. הסיבה שלא הרג את אחאב די ברורה, אבל עדיין אפשר לשאול, למה הוא לא המליך כבר אז את יהוא, כדי שימלא את דברי ה' מיד? ואם ה' רצה שאחאב ייהרג כמו שאר משפחתו בגלל עבודת הבעל, למה הרג אותו קודם לכן ובדרך אחרת? ההריגה שה' הבטיח פה היא מוות בזוי, אבל כמו שנראה בהמשך, הדרך שבה מת אחאב היא דרך מאוד הירואית ומכובדת.
בפרק כ', עולה בן הדד מלך ארם על שומרון למצור, ושולח לאחאב מכתב שבו הוא דורש שיתן לו את כל אשר לו - כסף וזהב, נשים ובנים. אחאב בלית ברירה מסכים לדרישה. שוב שולח בן הדד שליחים להודיע שמחר יבואו עבדיו לקחת את כל מה שדרש, ומוסיף גם שיקחו את "כל מחמד עיניך". הגמרא בסנהדרין מפרשת ש'מחמד עיניך' זה ספר התורה. לזה אחאב לא מסכים. במקום לתת לבן הדד את מה שדרש, הוא אומר לשליחי בן הדד שהוא לא לכך מוכן בשום פנים ואופן. בן הדד לא שמח על כך, ושלח לאחאב ש"כה יעשון לי אלהים5 וכה יוסיפו" - שישמיד את שומרון ואת יושביה. הלשון בה דיבר נשמעת מוכרת מאיזשהו מקום? לדעתי, הכתוב פה מנסה לרמוז לנו שכמו שבסיפור הפרטי הזה (המלחמה על שומרון) בן הדד הוא הרשע, ואחאב הוא הטוב, כך בסיפור הכללי - איזבל הרשעה, ואחאב הוא הטוב. ההוכחה שלי שאחאב הוא באמת הטוב פה היא שאחרי שאחאב מגן כך על תורת ה' בנועזות, בא נביא ואומר לו איך לנהל את הקרב כדי שה' יתן את ארם בידו. כמו שראינו בהר הכרמל, אנחנו רואים גם פה שכל דבר שהנביא אומר לו לעשות, אחאב מקיים במלואו. אחרי הניצחון המוחץ של אחאב נגד ארם, הנביא גם מזהיר את אחאב - לך וחזק את הצבא, כי בקרוב יחזור מלך ארם וינסה לנקום בכם. כאשר שוב בא ארם, כדברי הנביא, אחאב יוצא להלחם, ושוב בא הנביא אל אחאב ומבשר לו "ה' יתן אותם בידך". שוב יש ניצחון אדיר לישראל - נהרגו ביום אחד 100,000 איש מארם. כל מי שנשאר ברח אל העיר, ושם נפלה עליהם החומה והרגה 27,000 מהם. כל מי שנשאר אחר כך זה בן הדד עצמו ועבדיו, שבורחים לתוך העיר ומתחבאים. אחד מעבדי בן הדד מציע עצה: "שמעתי שבני ישראל רחמנים. בואו נצא בלבוש של שקים וחבלים, בתור סימן לכניעה, ונקווה שאחאב ירחם עלינו". בן הדד קיבל את העצה. כשאחאב שומע את השם 'בן הדד', אחאב שואל אם הוא עדיין חי, כי "אחי הוא". בן הדד בא אליו, ואחאב נותן לו לעלות למרכבה. אחאב מסכם עם בן הדד שיחזיר לישראל את כל הערים שאביו של בן הדד לקח, ושיהיו נציגים של ישראל בדמשק - שעבוד של ארם לישראל. אחרי זה אחאב נותן לבן הדד ללכת הביתה בשלום. הנביא לא אוהב את זה. זה החטא הראשון של אחאב מאז התחלת הסיפור. כל אדם חוטא מתישהו. בינתיים לא ראינו אצל אחאב יותר חטאים מדוד המלך, ואף אחד לא מעיז להגיד שדוד היה רשע ואין לו חלק לעולם הבא. בעקבות חטא זה בא הנביא (אותו נביא שהיה עד עכשיו), ומוכיח את אחאב על ששלח את בן הדד. הנביא מבשר לו בדבר ה', שעל החטא הזה תהיה נפשו של אחאב תחת נפשו של בן הדד, ולקראת סוף הסיפור נראה שמתממש עונש זה. ועונש + תשובה (שגם את זה נראה) = כפרה. אם התכפר לו החטא בעולם הזה, למה אין לו חלק לעולם הבא?
עכשיו מגיעים לסיפור המוכר של כרם נבות. אחאב מאוד רוצה את הכרם של השכן, שלא מוכן לתת לו, אז אחאב קצת מתעצבן ולא אוכל ארוחת ערב. התנהגות כזאת מזכירה לנו את ההתנהגות של ילד קטן שרוצה משהו, וההורים שלו לא מוכנים לתת לו. במקרה כזה, שקיים כמעט אצל כל ילד בעולם, אף אחד לא אומר שהילד רשע ולא מקבל עולם הבא, אז למה שנגיד כך על אחאב?
כפי שראינו קודם, הרשעה האמיתית בסיפור היא איזבל אשת אחאב. כך גם כאן, איזבל היא זאת שיוזמת ומוציאה לפועל את רצח נבות, ולא אחאב. בעניין ירושת הכרם, יש מפרשים שאומרים שמבחינת ההלכה היה מגיע לאחאב לרשת את הכרם, כי לא היו לנבות בנים, ואחאב היה בן דוד של נבות. אז אצל מי יש פה חטא? לא אצל אחאב - רק אצל אשתו. גם אם נגיד שאחאב ביקש ממנה לעשות את מה שעשתה, הרי ידוע ש"אין שליח לדבר עבירה". בכל זאת, כיון שאחאב לא עצר בעד איזבל לעשות את מה שעשתה זה חטא, ולכן ה' שולח אליו את אליהו. אליהו מוכיח אותו קשות על מה שעשה (או היה צריך לעשות ולא עשה) ואומר לו שייענש. יש כלל ידוע, שכל נבואת פורענות באה בתור אזהרה לחוטא - אם לא תחזור בתשובה, כל זה יקרה לך. אם החוטא ישמע ויחזור בתשובה, העונש לא מתקיים עליו. כך זה גם אצלנו. אליהו אומר לאחאב שאם לא יחזור בתשובה הוא יהרג, וכלבים ילקקו את דמו במקום שלקקו את דם נבות, שיהרגו כל משפחתו וביתו, ושהכלבים יאכלו את איזבל. שני חלקים של הפורענות שייכים לאחאב, וחלק אחד לאיזבל. את החלקים ששייכים לאחאב הוא שומע, ומתענה על זה - קורע את בגדיו, לובש שקים והולך לאט - כי הוא חושב מה לעשות. בקיצור - חוזר בתשובה. ה' רואה את זה ואף אומר לאליהו "ראית - הוא חזר בתשובה. לכן הרעה שהבטחתי תבוא רק בימי בנו, ולא בימיו". למה ה' רק דוחה ולא מבטל את העונש? כי הוא אמנם חזר בתשובה, אבל יש עדיין גורם גדול לחטאים - איזבל. בתוכחת ה' לאחאב הוא מדבר גם על איזבל, בתור רמז שכדי לעשות תשובה שלמה הוא צריך לסלק את גורם החטא - לחסל את איזבל. לכן יש שלוש שנים של שקט, שמוזכרות בתחילת פרק כ"ב (כדי לתת לו זמן להיפטר ממנה).
לאחר שלוש השנים האלו שבהן אחאב לא עושה כלום נגד איזבל, לה' "נמאס לחכות", והוא גורם מלחמה. ראשית, רואים שהאויב במלחמה זו הוא לא פחות ולא יותר מאשר בן הדד - האיש שאחאב קרא לו 'אחי' ושיחרר הביתה. אחאב לוקח אתו למלחמה את יהושפט מלך יהודה, שגם הוא מאמין גדול בה'. יהושפט רוצה להיות בטוח שזאת החלטה נבונה לצאת למלחמה הזאת, אז הוא מבקש אישור מנביאים. באים 400 נביאים, שטוענים שהם נביאי ה'. נשמע מוכר מאיפשהו? שוב - שליחים של איזבל. הם אומרים שיהיה טוב. יהושפט לא מקבל את תשובתם, כי הוא מזהה שהם נביאי שקר, ומבקש נביא ה'. מביאים את מיכיהו בן ימלה, המאוד מוכר לנו. בהתחלה הוא אומר בלעג ומדעת עצמו שיעלה ויצלח, אבל אחאב מזהה שאלו לא דברי ה', אז הוא משביעו שידבר רק אמת, ורק את מה שה' דיבר אליו. מיכיהו מסכים, ומספר לו את מה שראה. הוא מספר שראה שכל ישראל נפוצים על ההרים, ואדוניהם לא חוזרים הביתה בשלום. הוא מספר שראה את הפמליה של מעלה, שבה ה' חיפש איזושהי דרך לפתות את אחאב לעלות למלחמה כדי שייהרג. אחאב שומע ומבין שמדובר בקרב האחרון שלו, אך בכל זאת מחליט לצאת למלחמה. למה? שאלתי מספר אנשים אקראיים בישיבה הקדושה ורוב התשובות שקיבלתי היו מהסגנון הזה: אחאב הוא דמות לאומית - הוא מלך של העם. ואם העם יראה שהוא לא יוצא למלחמה, כולם יפחדו, ואף אחד לא יצא. אחאב יודע שזאת מלחמת מצוה, ואם אף אחד לא יצא, חלקים של ארץ ישראל יישארו בידי האויב, ויהיה חילול השם גדול. בנוסף לכך, הוא יודע שלמות במלחמת מצוה זה קידוש השם גדול. מובן שהוא לא חושב לעצמו "טוב, הנביא אמר שאמות, אז אצא בבגדי המלך הבולטים כדי שיראו אותי וישר יהרגו אותי", אלא הוא מנסה בכל זאת למצוא דרך לנסות להתחמק ממוות, כמו שכל בן אדם נורמלי היה עושה. לכן הוא לובש הסוואה - הוא מתחפש לחייל רגיל, ונותן ליהושפט מלך יהודה ללבוש את בגדי המלכות הבולטים, כי הוא לא 'אמור' למות.
נעבור, ברשותכם, לכמה דקות לצד של האויב- מחנה ארם. שם אנחנו רואים שבן הדד מצווה את חייליו לא להרוג אף אחד מלבד אחאב. פה כבר ברור לנו שה' שלח את המלחמה הזאת כדי להיפטר מאחאב, ולהעניש אותו על חטא פרטי שלו - היחיד שראינו, שהוא שליחת בן הדד הביתה בסוף המלחמה (על שומרון). שם באמת ראינו שמיכיהו אמר לו שה' ישים את נפשו של אחאב תחת נפשו של בן הדד. פה, כנראה, נזכר אחאב בדברי הנביא, ומקבל על עצמו את העונש.
שני העמים נפגשים בקרב, ומתחילה מהומה מצד ארם - מחפשים את אחאב. הם מוצאים מישהו לבוש בבגדי מלוכה, ובטוחים שזה אחאב. הם מתקרבים אליו כדי להרוג אותו, וכשהוא צועק לעזרה, שומעים שזה לא אחאב, ועוזבים אותו בשקט. זה עוד הוכחה שהמלחמה נועדה אך ורק כדי להעניש את אחאב. ואם זה לא מספיק טוב לכם, מישהו (כנראה מצד ארם, אבל לא בטוח) מושך בקשת סתם לכיף, ובמקרה הוא פוגע בול באחאב וחודר את השריון שלו בנקודה רגישה על הכתף. אחאב נפגע, ויורד לו הרבה דם, אך בכל זאת לא בורח מהקרב לבית החולים הקרוב, אפילו שהוא יודע שזה יהרוג אותו. למה? היו שאמרו שהוא קיבל על עצמו את גזר דינו, וזה מתאים לדברים שאמרנו קודם, אבל זה לא הגיוני במיוחד. זה גם לא מי-יודע-מה מתאים לאישיות שלו ממה שראינו עד עכשיו. היו כאלה שהציעו הסבר אחר, שלדעתי יותר מסתבר מכל הכיוונים. כמו שאמרנו, אחאב הוא דמות לאומית. אם כל הצבא יראה שהמפקד הגדול והחזק שלהם בורח מהקרב, מה הם יעשו? גם הם ייסוגו אחור, ותהיה תבוסה גדולה וחילול השם גדול, וזה, לדעתי, הדבר האחרון שאחאב רוצה. לכן הוא מחליט להשאר בקרב, וגם עומד כל הזמן ברכבו, כדי לתת מוטיבציה לחיילים שלו. לעת ערב טיפת הכוח האחרונה של אחאב אוזלת, והוא מתמוטט במרכבה שלו, אבל, לפי הפרשנים, לא לפני שהביא ניצחון גדול לצבא ישראל. פה מתקיימת הנבואה שנפשו תושם תחת נפש בן הדד, והוא אכן נהרג על ידי בן הדד. עוד בהמשך רואים שכששוטפים את מרכבתו של אחאב מהדם, הכלבים באים ללקק את הדם, וזונות באות להתרחץ, כמו שאמר אליהו לאחאב שיקרה לו בעקבות רצח נבות, כי בכל זאת אחאב לא היה כל כך טוב בכל הסיפור הזה. יש שישאלו: אליהו אמר שלקיקת הדם וכו' תהיה באותו מקום שזה קרה לנבות - בעמק יזרעאל, ופה זה קורה בבריכת שומרון. מה קרה לנבואה? לדעתי התשובה היא שמה שקרה פה זה לא כעונש על רצח נבות, אלא בתור אזהרה לבן שלו יהורם - אחאב חזר בתשובה, אז הנבואה לא תתקיים עליו, אלא עליך. אם אתה רוצה שכמו שזה לא התקיים על אחאב גם עליך זה לא יקרה, אז כדאי לך ללכת בדרכי ה', ולחזור בתשובה כמו אביך הי"ד1. אבל לצערנו, יהורם בן אחאב הלך בדרכי הבעל, אז הנבואה התקיימה במלואה עליו.
לסיכום: כמה חטאים ראינו שאחאב עושה? בסביבות שלושה - עבודת הבעל, שילוח בן הדד, והרגשת קנאה על כרם נבות. וכמה מצוות? קיום דברי הנביא כארבע פעמים, חזרה בתשובה פעמיים, מסירת הנפש על קידוש השם במלחמת מצוה פעם אחת. גם אם נניח שאלו מצוותיו היחידות, עדיין יש יותר מצוות ממעשים רעים, ולפי החשבון המוכר, אדם שזכויותיו מרובות מחטאיו נקרא צדיק. אז שוב: למה כולם קוראים לאחאב רשע, ומתייחסים אליו בתור אחד האנשים הכי רעים חוטאים ואכזריים שאי פעם חי?
אני רוצה להציע הסבר. אם נעיין במשנה בפרק חלק נראה שהתנא מונה בסך הכול שבעה אנשים שאין להם חלק לעולם הבא. יש לי שתי שאלות קצרות על כך: דבר ראשון, איך הוא יודע? ושנית, רוב (אם לא כל) המשניות שכתובות לנו באות כדי ללמד אותנו משהו, הלכה, דרך ארץ, לקח וכדומה. איפה ההלכה למעשה פה? אני משער שכאשר התנא אמר את דבריו, הוא עדיין לא ביקר בעולם הבא. לדעתי, התנא רוצה להגיד לנו שבגלל החטאים שעשו, היה ראוי (לדעתו) שלא יזכו לחלק בעולם הבא. בקשר לשאלה השניה, לדעתי התנא רצה להזהיר אותנו מלעשות חטאים כמו שלהם, כי אם ניפול בעוונות כאלו, לא נזכה לחלק בעולם הבא.
ניתן גם לשאול, לפי התיאוריה שלי, למה הפסוקים וגדולי ישראל (שבטוח שהיו יותר חכמים ממני, ואני לא מתכוון ח"ו לחלוק עליהם) אומרים שאחאב היה מבין הרשעים ביותר בעולם? ההסבר שאני רוצה להציע הוא שבאמת אחאב היה רשע, ושני החטאים הגדולים שלו היו: א) לכתחילה נטה אחרי איזבל לעבוד עבודה זרה; ב) כאשר חזר בתשובה הוא שכח חלק חשוב מאוד, אולי אפילו הכי חשוב. כשאדם חוזר בתשובה מחטא מסוים, אחד הדברים שצריך לעשות זה לסלק את גורם החטא. כמו שאמרתי וחזרתי במאמר, הגורם ל(כמעט) כל חטאי אחאב היא אשתו, איזבל. היא זו שהביאה את עבודת הבעל לישראל, היא זו שהרגה את נביאי ה', והיא זו שיזמה והוציאה לפועל את רצח נבות. בכל זאת אחאב לא נפטר מאיזבל. ואם הוא לא עשה זאת משום שלא ידע שיש צורך בכך, הרי ה' אמר לו זאת, דרך אליהו, בתוכחה על רצח נבות. ואם הוא ידע שצריך, אבל בכל זאת לא זרק אותה, הוא מפר את דברי הנביא, וזה מוסיף עוד חטא לרשימה.
יש עוד דבר שאחאב עשה שאולי הוא אחד מחטאיו הכי גדולים ומשמעותיים. בואו נסתכל על עוד מלך, שדומה במידת מה לאחאב. יאשיהו מלך יהודה. כמו שידוע, בתחילת מלכותו, הוא היה עובד עבודה זרה גדול, ורק כאשר למד מה' הוא חזר בתשובה מלאה ועבד את ה'. בינתיים זה מקביל לסיפור של אחאב. השלב הבא של יאשיהו היה להכרית את כל נביאי הבעל (וזה עוד אפשר לומר שקרה גם אצל אחאב - בהר הכרמל) אבל גם להשמיד כל דבר שקשור לה. זה השלב החיוני שאחאב דילג עליו. אחאב לא ניתץ את כל מזבחי הבעל, לא עקר את האשרות וכו'. אצל יאשיהו כן ראינו את כל השלבים החשובים האלו, ולכן הוא נקרא צדיק, ולו יש חלק לעולם הבא.
לסיכום, לא כל דבר שאומרים לנו צריך להבין כמו שכתוב ותו לא. תמיד אפשר לערב פרשנויות. גם אם אומרים לנו שמישהו היה רשע, זה לא אומר שאנחנו יותר טובים ממנו, וקל וחומר שלא נוציא עליהם לעז בלי בסיס. "יהושע בן פרחיה אומר:... והוי דן את כל האדם לכף זכות".