יוסף בעל החלומות

קוד: יוסף בעל החלומות בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אהרון לב הארי (lev_ari @ hotmail.com)

אל:

ויחלום:
החלומות משקפים את המימד האנושי האחראי לקשריו הרצופים עם העולמות העליונים בשם בורא עולם המאחד את האדם עם בריאיו.

בלעדי השינה אין זכות קיומית לאדם. החלום כמו השינה כמו האויר שאנו נושמים מעצים את כוחותיו של האדם מעבר למימדיו. אם על הארץ האדם מוגבל הרי בחלומו יוצא הוא ממסגרת הארצית ומפנה את מרצו אל החלל שם משוטט לו כאחד המהלך בגן עדן.

אם כך, בסיפור גן העדן מתקיים דיאלוג בין האדם לתוכנו ואלו מופיעים בלבוש חוה אשתו קרובתו, הסובבים אותו ואיך לא הנחש ולו שלל תחפושות.

סיפורי התורה מעלים על נס את ארבעת המימדים של פרד"ס – פשט דרש רמז סוד. אלו מימדי חיינו עת אנו מבקשים להגיע לשמחה, להצלחה לשלווה.

כמובן שחלומות מקשרים את כל מערכות הגוף לצרכי השעה או לצרכי הגוף.

מקום יוסף מתחיל 'בית פעור' אחרת פה-עור הוא אל"ם חסר י"ה על כן הבור רק אין בו מים ולא חסר י"ה כי כל אשר יעשה יצליח. מכאן אחיו "ולא יכלו דברו לשלם".

הבריאה מכילה ז' פרות בריאות מהיכליה-מעטיניה מספקות חלב לז' פרות רעות שביצירה המספקות חלב חמוץ לז' הפרות העשיה אלו שבע שני רעב.

בראשית פרק לז

פסוק ז

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה

אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

"קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה" כמאמר

משלי פרק לא

פסוק כט

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׁוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה:

"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׁוּ חָיִל" אלו שבטי ישראל.

"וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה" הוא יוסף.

בתחילה יוסף אומר "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי" – היא האות ס'.

אחר "חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד" – היא האות פ'. כידוע חלום הולך אחר הפה.

בראשית פרק לז

פסוק ו

וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:

בראשית פרק לז

פסוק ט

וַיַּחֲלם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אתוֹ לְאֶחָיו וַיּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי

חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

יוסף מושלח לבור ונלקח עם ארחת ישמעאלים הנושאים "נְכאת וּצְרִי וָלט" זה גו"י.

1. בראשית פרק לז

פסוק כה

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה

מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְאִים נְכאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:

2. בראשית פרק מג

פסוק יא

וַיּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זאת עֲשׁוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ

בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכאת וָלט בָּטְנִים

וּשְׁקֵדִים:

"וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכאת וָלט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" זה התפתחות אדם יהודי שיש בו ריח וטעם.

בראשית פרק מא

פסוק א

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעה חלֵם וְהִנֵּה עמֵד עַל הַיְאר:

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" לצאת מהחשך אל האור כנאמר "בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ" היא מצרים, אחרת מצ"ר-י"ם. וי"ם נושא מלכות.

על פניו שנות השבע בפתחו ואיך יחשוד פרעה שמצבו הולך להשתנות לרעה. מצד שני, פרעה המצוי בעורף הבינה מבקש להאריך את גדולתו בה. ולכן גדולת המקום היא משום "וַיְהִי בַבּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ".

מעבר החלומות נוגע החל בעולם האצילות-בריאה וכלה ביצירה-עשיה.

תחילת החלום מתחיל בעולם האצילות עת יוסף מעמיד את אלומתו כנגד אחיו.

יוסף המכיל את י"ו-ס'-ף' אוחז למעשה בששים מלכות ושמנים פילגשים.

צריך לאחד אותם יחדו.

שיר השירים פרק ו

פסוק ח

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:

פסוק ב

וְהִנֵּה מִן הַיְאר עלת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאת בָּשָר

וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

"מִן הַיְאר" - מקום יוסף יסוד דאצילות הנקרא גם נהר שלום, שבת, ב"ר-אשי"ת – מעולם הבריאה דרך עולם היצירה "עלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאר" ועד הגיען לעולם העשיה הוא דרך חלום שני של פרעה.

חלום שבע פרות על שום בן פרת יוסף יען כי כל הברכות על ראשו.

פסוק ג

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאר רָעוֹת מַרְאֶה

וְדַקּוֹת בָּשָר וַתַּעֲמדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְפַת הַיְאר:

פסוק ד

וַתּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקּת הַבָּשָר אֵת שֶׁבַע

הַפָּרוֹת יְפת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאת וַיִּיקַץ פַּרְעה:

פסוק ה

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד

בְּרִיאוֹת וְטבוֹת:

פסוק ו

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפת קָדִים צמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:

פסוק ז

וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת

וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

פסוק ח

וַיְהִי בַבּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם

וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעה לָהֶם אֶת חֲלמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר

אוֹתָם לְפַרְעה:

בראשית פרק מא

פסוק טז

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעה לֵאמר בִּלְעָדָי אֱלהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם

פַּרְעה:

פסוק יז

וַיְדַבֵּר פַּרְעה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלמִי הִנְנִי עמֵד עַל שְפַת הַיְאר:

קודם דרך החלום הראשון פרעה "עמֵד עַל הַיְאר" ועתה הוא "עמֵד עַל שְפַת הַיְאר". וכבר נאמר עת יבוא יעקב מצרימה המים יעלו לכבודו.

יוס"ף בגימטריה ו' הויות.

יעק"ב בגימטריה ז' הויות.

באותיות י"ו-ס'-ף' נמצא חסר האות ע' באמצעו משל יעק"ב.

מ ן – ס פ – צ ק – ח ט – א ר ת – ג ז ה

ש ע י"ד

בצירופי כל כ"ב אותיות מתקבל "כל שמן יוסף צדיק יעקב חט ארת גזה". והמשמעות היא

שופטים פרק ו

פסוק לז

הִנֵּה אָנכִי מַצִּיג אֶת-גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ

וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ חרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי-תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת-יִשְרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

ט"ל מספק חיים עלי אדמות ומזון שמים ופרנסה בידי ב"ר יוסף הוא שבת.

שימו לב לגשם היורד במקום אחד ומחטיא את המקום השני כמו פוסח עליו. אולם במקרה זה במקום בו יש טל פוסח על הגזה זה מעשה של פלא וההיפך. אם כן ההשגחה היא רבתי והיא גם מקומית.

פסוק יח

וְהִנֵּה מִן הַיְאר עלת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָר וִיפת תּאַר

וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

שבע הפרות מקומן בעולם היצירה עוברות דרך עולם העשיה. ראו הבדלים: "יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאת בָּשָר" אל מול "בְּרִיאוֹת בָּשָר וִיפת תּאַר".

ישעיה פרק מה

פסוק יח

כִּי-כה אָמַר-יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלהִים יצֵר הָאָרֶץ

וְעשָהּ הוּא כוֹנְנָהּ לא-תהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין

עוֹד:

פסוק יט

לא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ לא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקב

תּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים:

פסוק יט

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תּאַר

מְאד וְרַקּוֹת בָּשָר לא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרעַ:

פסוק כ

וַתּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשׁנוֹת

הַבְּרִיאת:

פסוק כא

וַתָּבאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע

כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:

פסוק כב

וָאֵרֶא בַּחֲלמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עלת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאת

וְטבוֹת:

פסוק כג

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צמְחוֹת

אַחֲרֵיהֶם:

פסוק כד

וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּבוֹת וָאמַר אֶל

הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:

בראשית פרק מא

פסוק ט

וַיְדַבֵּר שַר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעה לֵאמר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר

הַיּוֹם:

פסוק י

פַּרְעה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַר הַטַּבָּחִים

אתִי וְאֵת שַר הָאפִים:

שר המשקים בארמית רב שקי.

זה המספק מים ושמן. גוזר תמורות.

שר הטבחים בארמית רב קטוליא.

זה המביא עמו מזון טוב ורע, טרי ונרקב, רעב ושבע.

שר האפים בארמית רב נחתומי.

זה החותם את שם המוטב לחיים או למות. יש בו למידה וקבלה, למידה ותורה, דרך ארץ ומוסר חיים. עשה ואל תעשה.

בראשית פרק מה

פסוק ז

וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם לָשׁוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם

לִפְלֵיטָה גְּדלָה:

"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם" עולה במנין 'כפר נפש'. זה מחיר השכינה עת כי ירדה 'מצרימה' (בגימטריה שכינה) ובקשה לשוב אל מקומה "לָשׁוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ".