אלמנט הזמן בתהליך יציאת מצרים

רבות נכתב ונאמר אודות תהליך היציאה מגלות מצרים על שלביו השונים ומהלכיו החינוכיים, הן כלפי העם המצרי והן כלפי עם ישראל. אנו רוצים לעמוד על עוד נקודה בתוך מסגרת רחבה זו.

במהלך עשר המכות, אנו מוצאים התייחסות שנראית אפילו מוגזמת לזמן שעובר. אך אין כוונתנו לפרקי זמן גדולים, אלא דווקא לפרקי זמן די קצרים, ואם נהיה קצת יותר מדויקים, לְ"מחר" (על נטיותיה השונות). הבה נתבונן:

1.   שמות ח', ו:

"ויאמר: למחר, ויאמר: כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו." (מכת צפרדע)

2.   שמות ח', יט:

"ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה." (ערוב)

3.   שמות ח', כה:

"ויאמר משה: הנה אנכי יוצא מעִמך והעתרתי אל ה' וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר, רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלוח את העם לזבוח לה'." (ערוב)

4.   שמות ט', ה:

"וישם ה' מועד לאמר: מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ." (דבר)

5.   שמות ט', ו:

"ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אחד." (דבר)

6.   שמות ט', יח:

"הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום היווסדה ועד עתה." (ברד)

7.   שמות י', ד:

"כי אם מאן אתה לשלח את עמי, הנני מביא מחר ארבה בגבולך." (ארבה)

אוהבי 'המילה המנחה' ודאי ישימו לב לשבעת המקומות האלו במהלך עשרת המכות, אך גם אחרים יצטרכו להודות שיש כאן מגמה, שהרי מילה זו חוזרת בחמש מכות שונות, מחצית מהמכות. יתרה מזאת, יש להוסיף שבג' מכות (כינים, שחין וחושך) כלל לא נדברו משה ואהרן עם פרעה (לגבי מכת חושך, עיין אבן עזרא י', כד) וכן במכת בכורות ישנה התייחסות שונה לזמן, כפי שנראה לקמן, כך שחוץ ממכת דם, מופיע עניין ה"מחר", בעצם, בכל המכות.

לאחר שעמדנו על תופעה זו, כמובן שהשאלה עולה מאליה, מה דבר זה בא להורות לנו? ועוד, אם נתבונן בפסוקים שהובאו לעיל, נראה שהמילה "מחר" היא לרוב מיותרת. כדוגמא: בפסוק האחרון, האם לא היה ניתן לכתוב רק "הנני מביא ארבה בגבולך"? וכן בפסוקים האחרים. לשם מה חשוב לדעת מתי תתחיל המכה ומתי תסתיים? ואם באמת יש חשיבות, מדוע לא כתבה התורה תאריכים מדויקים והסתפקה ב"מחר"?

על מנת להתחיל להבין עניין זה, נראה שצריך להתבונן בפעם הראשונה שמופיעה התופעה, מופע זה הוא גם ה"מוזר" ביותר מבין הפסוקים דלעיל. הבה נתבונן בהקשר הכללי של הפסוק הראשון:

"ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר: העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי, ואשלחה את העם ויזבחו לה'. ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך, רק ביאר תשארנה. ויאמר: למחר, ויאמר: כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו." (שמות ח', ד-ו)

משה ואהרן נקראים לפרעה על מנת להסיר את הצפרדעים. משה בתגובה שואל מתי פרעה יעדיף שיסורו הצפרדעים. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה. הבה נתבונן, אם אנו היינו פרעה מלך מצרים, והיו מציעים לפטור אותנו ממכה קשה של צפרדעים, הייתכן ולא היינו עונים: "תכף ומיד!"? מה קרה כאן שפרעה מעדיף, מתוך בחירה, להשאיר את הצפרדעים במצרים עוד יום שלם?

שאלה זו כבר נשאלה בראשונים, וכך משיב עליה הרמב"ן:

"ופירשו בשם הגאון רב שמואל בן חפני, שפרעה חשב אולי מערכת השמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה ידע כי הגיע עת סורם ולכן אמר אליו: 'התפאר עלי', בחשבו שאומר לו עתה להכריתם מיד, ועל כן האריך למחר.

והנכון בעיני כי בעבור שאמר: 'למתי אעתיר לך', חשב פרעה כי ביקש זמן, ועל כן נתן לו זמן קצר, 'ויאמר למחר', ומשה ענה לו: כדברך כן יהיה, כי אחרי שלא בקשת שיסורו מיד לא יסורו עד למחר." (רמב"ן על שמות ח', ה)

הרמב"ן מציע שני פתרונות לשאלתנו. הראשון, שפרעה חשב שמשה מנסה לרמות אותו בכך שהוא יודע שהצפרדעים יסורו מעצמם ולכן הוא הגיע עתה להציע להסיר את הצפרדעים. התירוץ השני שמציע הרמב"ן, הוא שפרעה לא הבין את שאלתו של משה כהוגן וחשב שמשה מבקש אולטימטום ולכן נתן לו עד למחר. אך תשובה זו, שהיא גם הנכונה יותר בעיני הרמב"ן, היא גם המוקשה יותר, מכיוון שהיא קשה לגופה: מדוע פרעה לא דרש בתקיפות שהצפרדעים יסורו כמה שיותר מהר, והרי כפי שכתב הרמב"ן: "ידוע כי מנהג כל האדם לבקש שתסור רעתו מיד"?

הרמב"ן מזכיר את עניין ה"מחר" עוד פעם אחת במכת ערוב על הפסוק: "וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר" (שמות ח', כה) , וזה לשונו:

"כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים 'למחר', כן רצה משה לעשות גם בזאת שיתפלל ויסורו מחר."

  גם כאן לא נראה שמצאנו מזור לבעיותינו, וגם במקור זה עולות השאלות: איזו מין ראיה זו שפרעה גם אמר "למחר"? האם משה היה תלמידו שהוא צריך ללמוד ממנו?

לאחר השאלות הרבות שהעלינו לעיל ניגש להצעת הפתרון.

רש"י כותב על הפסוק, "והיה כי ישאלך בנך מחר, לאמר: 'מה זאת?'. ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.":

"יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה."

דומה שבמשפט זה טמון הפתרון לשאלותינו. ברור לכל בר בי רב, שה"מחר" שאנו מדברים עליו הוא שונה בתכלית מ"כי ישאלך בנך מחר" שכן האחרון הינו "מחר שהוא לאחר זמן", ואילו הנושא שלנו הוא "מחר שהוא עכשיו", אך בכל זאת עלינו לשאול: מדוע התורה משתמשת באותה מילה כדי לתאר זמנים שונים כל כך?

נראה שהתשובה לשאלה האחרונה, היא שה"מחר שהוא עכשיו" נושא בחובו הרבה מה"מחר שהוא לאחר זמן". אדם שדוחה עבודות והחלטות ל"מחר שהוא עכשיו", בעצם מצהיר שהוא עוד לא מוכן או לא בשל להתמודד עם הבעיות שהמציאות העכשווית מציבה בפניו. הוא באמת היה מעדיף לדחותם ל"מחר שהוא לאחר זמן", אלא שלעת עתה אין לו אפשרות כזאת והוא נאלץ להסתפק ב"מחר שהוא עכשיו". מן הסתם, אותו אדם יודה שה"מחר שהוא עכשיו", הוא רק תחנה בדרך ל"מחר" האחר, אם רק הדברים יהיו תלויים ברצונו.

על-פי דברים אלו, נראה, לעניות דעתי, שניתן לענות על כל השאלות שהעלינו. פרעה מעדיף לתת אולטימטום מרוחק יותר למשה בכדי שלא יצטרך להתמודד עם הבעיות הקשות שיעלו עקב הפסקת מכת הצפרדעים. בעיות, שמנקודת מבטו של פרעה, קשות בהרבה אפילו ממאות ואלפי צפרדעים מטרידים. "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו", וכך ממשיכות המכות להתנהל תמיד "מחר", כדי להשאיר פתח של תקוה שמא בכל זאת המכה לא תתחיל, ואם כבר התחילה אולי תיפסק מעצמה, או לא תיפסק בכלל, כדי שפרעה לא יצטרך להתמודד עם "מי ומי ההולכים".

מה שפרעה לא הצליח להבין אחרי תשע מכות זה, שבניגוד ל"מחר שהוא לאחר זמן", ה"מחר שהוא עכשיו" והצורך להתמודד עם המציאות הקשה באמת מגיע. לאחר יום מפרך של עבודת פרך ולילה ארוך של גלות, אילת השחר מתחילה לנצנץ. זה מתחיל עם "כה אמר ה': כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ה"מחר" הולך ומתקרב.

השחר עולה והאור הולך וגדל עד לשיאו: "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם."