הפסחים והעורים

קוד: הפסחים והעורים בתנ"ך

סוג: פרטים1

מאת: אביתר כהן

אל:

שמואל ב פרק ה פסוק ו-ט:

 וילך המלך ואנשיו ירושלם אל-היבסי יושב הארץ

 ויאמר לדוד לאמר לא-תבוא הנה

 כי אם-הסירך העורים והפסחים לאמר לא-יבוא דוד הנה:

 וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד:

 ויאמר דוד ביום ההוא כל-מכה יבוסי

 ויגע בצנור   ואת- הפסחים ואת- העורים שנאי נפש דוד

 על-כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל-הבית:

 וישב דוד במצדה ויקרא-לה עיר דוד

 ויבן דוד סביב מן-המלוא וביתה:

 מי היו הפסחים והעורים?

 לדעתי אלו היו תושבי הערים הסמוכים שמקיפים את ירושלים צלע, עופל

 יהושע פרק יח פסוק כח: "ו צלע   האלף והיבוסי היא ירושלם.."

 שמואל ב פרק כא פסוק יד: "ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן ב צלע בקבר קיש אביו.."

 שמואל א פרק י פסוק ב: בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם-קברת רחל בגבול בנימן ב צלצח.." {= צלע! }

 מלכים ב פרק ה פסוק כד: "ויבא אל-ה עפל ויקח מידם ויפקד בבית וישלח את-האנשים וילכו"

 מיכה פרק ד פסוק ח: "ואתה מגדל-עדר עפל בת- ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת-ירושלם"

 צלע = צולע = פיסח

 עפל = אפלה / ערפל / חושך = עיור       (עפ-ל = עפ-עף, העפעף מכסה, מחשיך, "מעוור" את העינים)

 (בראשית לח יד: "ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף – ותתעלף. ", עלף שיכול אותיות של עפל)

 יתכן ש צלע היא ציון, צלע = צד (מצודה) מגן   (הצלעות בגוף, מגינות על האברים הפנימים)

 ויתכן ש עפל היא ציון, עפל = (מעוור) מכסה = מגן

 ציון = צין / קין = מגן

 שמואל א פרק יז פסוק ז:       ועץ חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש-מאות שקלים ברזל ונשא ה צנה הלך לפניו:

 שמואל ב פרק כא פסוק טז:   וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת..

 שיר השירים פרק ד פסוק ד: כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף ה מגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים:

 "אלף המגן" = "צלע האלף", גם שלט = מגן

 אחרי שהיבוסי אומר לדוד לא תבוא עד אשר תסיר את העורים הפסחים    = עופל, צלע

 נאמר שדוד לכד את "מצודת ציון" = הסיר את העורים והפסחים = עופל, צלע

 משמעות הביטוי "ויגע ב צינור" מכוון אולי ל: יגע = נגע / פגע, צינור = גל / "צוואר" = מגדל  

 לצוואר יש צורת צינור: " כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף ה מגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים"

 יתכן שה עפלים בהם הוכו פלישתים קשור לחפרפרת / חלד (= עיוורים) בהקבלה לעכברים

 שמואל א פרק ו פסוק ד: ".. ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה (עפלי) טחרי זהב וחמשה עכברי זהב.."

 “שהייתה ירושלים לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה,

 העליונה נפלה בגורל יהודה, והתחתונה בגורל בנימין... ואחרי מות יהושע,

 עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש ועזבוה חרבה...

 וכשלכד אותה דוד בתחילה ובנה ירושלים העליונה, עשה חומה אחת בהיקף

 וסיבב לעליונה ולתחתונה ונעשו שתיהן שם האחד ירושלים

 (מדרש תדשא פרק כב אוסף "בית מדרש" הוצ` יעללינעק).  
  "תרתי ירושלים הוה" (ערכין לב ע``ב),  

 תהלים קכב ג: "ירושלם הבנויה כעיר שחברה-לה יחדו"

ראו גם: שנאי נפש דוד