מאת: אהובה קליין
פרשת וארא - מכת הברד - והקשר בין הלב לחכמה.
מאת: אהובה קליין.
אחת ממכות מצרים הייתה: מכת ברד - כפי שהכתוב מתאר: "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ. הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה. {פ}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד" [שמות ט, י"ח- כ"ז]
השאלות הן:
א] מה היה המיוחד במכת ברד?
ב] לאיזו מסקנה הגיע פרעה בתום מכה זו?
ג] מה הקשר בין לב לחכמה?
תשובות.
ייחודה של מכת ברד.
רבינו בחיי מסביר: כי מכת ברד - הייתה מכה מיוחדת, לא הייתה כדוגמתה בכל העולם ולא במצרים והפלא הגדול היה - כי במצרים אין יורדים גשמים בכלל ובוודאי לא ברד!
על המילים:" וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד"-אומר רבינו בחיי: ידוע שבזמן הברד האוויר משתנה ואז מתרבות המחלות אצל בני האדם - המחלות באות על המורכבים מארבעה יסודות ,סיבת החולי נוצרת בעקבות שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבעת היסודות, כי כל זמן שהיסודות האלו- מאוזנים יחדיו באופן שווה כולם בריאים, אבל ברגע שארבעת היסודות מתהפכים נוצר החולי.
ארבעת היסודות הם: רוח, מים, אש, עפר. כעת כאשר ירד הברד התהפכו היסודות מלמעלה למטה- והאש שבדרך הטבע - היא למעלה והיא זכה מכל היסודות - בזמן המכה האש חזרה לטבע העפר שהוא יסוד הכבד והשפל מכולם וזו הכוונה למה שנאמר על הברד: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"
נאמר: "הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה"
על כך שואל רבינו בחיי : הרי כבר במכת דֶּבֶר מתו מקנה מצרים? אם כן, מהיכן יש למצרים עוד מקנה?
רבינו בחיי מציע שלוש תשובות :
א] אפשר שהמקנה הובא משאר הארצות והמצרים קנו אותם, כעת משה ציווה את המצרים להכניס את המקנה – מפני מכת ברד- למקום מסתור.
ב] או, יתכן שבמכת הדֶּבֶר - רוב המקנה מת - "כי רובו ככולו"
ג] יתכן עוד, שהיה למצרים גם קבוצה של מקנה המשותף להם ולישראל וקבוצה זו ניצלה ממכת הדֶּבֶר.
המלבי"ם סבור: שבעוד שבטבע נהוג שבשעת ברקים ורעמים, תחילה רואים את הברק ורק אחר כך שומעים את הרעמים ,למרות ששניהם מופיעים יחדיו, אלא שחוש הראייה אצל האדם - הוא מהיר יותר מאשר חוש השמיעה ועד שאנו שומעים את הרעמים, כבר זכינו קודם לכן-לראות את הברקים. אך במצרים בזמן ירידת הברק, התהפכו הדברים: הכול נעשה בבת אחת: כאשר נשמעו קולות הרעמים ,הרגישו בברד הניתך ארצה -יחד עם אש הברק -שהרי משה קבע תחילה את הזמן המדויק לירידת הברד והקולות.
ואילו הברד והרעם היו חוזרים זמן מה אחרי הברק, היו המצרים יכולים לטעון- כי משה לא ידע את הזמן המדויק של המכה.
לכן היה צורך לשנות את סדרי הטבע וקול הרעם נשמע יחד עם הופעת הברק!
רש"י מדגיש: כי היה פה נס בתוך נס, לפי שהאש והברד התערבבו זה בזה, שהרי הברד הוא יסוד המים וכדי למלא את רצון אלוקים- האש והמים עשו שלום ביניהם.
את דבריו אלה- מבסס רש"י בהשראת דברי שמות רבה:
משל למלך שהיו לו שני לגיונות,
הכוונה, שהאש והמים דומים לשני לגיונות קשים הנלחמים זה בזה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך, ועשה המלך שלום ביניהם ושניהם עשו את שליחות המלך יחדיו .
בדרך כלל- אש ומים- כועסים זה כלפי זה ,כיון שהגיע העת להילחם נגד מצרים השלים הקב"ה בין השניים - האש והמים - והם יחד הכו את המצרים.
רש"ר מסביר: הרי ה' דיבר על הברד, אך בפועל הגיעו רעמים , ברקים וברד מכאן ההשערה: שהברד וכל מה שיורד מלמעלה, מלווים בהתפרקות מטען חשמלי, או כסיבה, או כתוצאה.
בדומה לדברי דוד המלך בתהלים:
"מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו".[קל"ה,]
לא היה די בירידת הברד לבד, כי לא העיד השינוי במזג האוויר של הארץ. אלא הקב"ה גרם לברד להיווצר מעל אדמת מצרים בדומה לארצות אחרות. כדורי הברד ירדו בכמות מרובה במיוחד בארץ שמעולם לא ראו בה- ענן . דבר זה בישר לכולם על שינוי מוחלט באקלים הארץ ואשר לאש, היא נפלה באופן איטי ומתמשך. הברקים היו באופן רצוף עד כי לא הרגישו ביניהם כל הפסק. הברד ירד במצרים והנס היה טמון בטבעיות היווצרותו והמטרתו.
מסקנת פרעה.
את מטרת המכה – אנחנו מגלים לא פחות ולא יותר- מאשר בדברי פרעה המודה: "חָטָאתִי הַפָּעַם: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".
רש"ר מסביר: פרעה מודה: "מה שלמדתי עתה, הביא אותי לידי הכרה: שהצדק עם ה' ולא איתי, עתה ראיתי שה' הוא אדון הארץ ולא אני ולכן אין לי כל זכות לנהוג בזרים כאילו אנחנו אדוני הארץ" כוח מכה זו גרם לפרעה סוף, סוף להרגיש את כוחו של אלוקים- אלוקי העברים.
הצדיק לוקח רק את המצב האובייקטיבי ואילו הרשע הולך בשרירות ליבו- עושה את רצונותיו בהתאם לרצונו הסובייקטיבי.
פרעה מגיע לידי מסקנה: לא שקלנו את המצב כפי שהוא באמת, פעלנו בשרירות ליבנו, פרעה מודה שה' הוא הצדיק והוא אשר שולט בכוחות הטבע- דוגמת הרעם, הברד והברק !
הקשר בין לב לחכמה.
ראיתי בספרו של הרב יוסף אליהו: "שיחות לספר שמות - משנת הרב נבנצל"- רעיון מעניין על לב טוב.
הוא מבסס את דבריו על מסכת אבות [ ב, ח-ט]
שם המשנה דנה בנושא: "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם?.....
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב".
מדוע? אדם בעל לב טוב- רואה תמיד את הטוב ורואה גם את הנולד- היות והוא קורא נכון את המפה . בתורה שבאמצעותה מגיעים לאמונה בבורא עולם- הרי באמצעות לב טוב - ניתן לראות את הנולד מתוך חכמה, על כך אומר שלמה המלך:" לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן"? [משלי י"ז, ט"ז] כוונתו: אם אצל הכסיל יעמדו כל הכישורים, אך ליבו לא ירצה לרכוש חכמה ,שום אמצעי אחר לא יועיל לו!
על פי התורה- לב רע מפריע לשכל לבחון דברים באופן אמתי וכך מונע מעצמו לקנות חכמה ישרה.
ידוע שכאשר מכשירים כבד- לא די להמליחו- אלא הוא טעון צליה, לכן היו שסברו שלפרעה היה כבד במקום לב- ועל כן היה צורך בעשרת המכות כדי להביאו למסקנה הנכונה.
מי שמספק לשכל את הנתונים הנכונים- זהו הלב הטוב של האדם.
מכאן הקשר בין הלב לחכמה.
לסיכום, המסקנה שהגיע אליה פרעה בסוף מכת ברד- עדיין לא שכנעה אותו סופית לשחרר את עם ישראל לחופשי - כי עם לב רע כזה - נסתמה ממנו החכמה ולא ראה את המציאות, לכן היה צורך בעשרת המכות- כדי לרכך את ליבו.
יהי רצון שנזכה שיתקיים בנו הפסוק:
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]