מאת: אהובה קליין
פרשת קדושים - נטיעת עצי מאכל עם הכניסה לארץ?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".[ויקרא י"ט, א-ג]
ישנו קשר הדוק לפרשה הקודמת: "אחרי מות"- בה נאמר: להתרחק מדרכי הגויים:
"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ".
אך בפרשתנו הושם הדגש על קיום מצוות ומעשים טובים למטרה של חיי קדושה- סה"כ חמישים ואחד מצוות.
אחת המצוות היא: נטיעת עצים עם הגעת עם ישראל לארצו- כפי שכתוב: "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים--לֹא יֵאָכֵל. כד וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ--קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, לַיהוָה. כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת, תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם, תְּבוּאָתוֹ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [שם י"ט,כ"ג]
השאלות הן:
א] מדוע הצטוו בני ישראל לנטוע עצי מאכל עם כניסתם לארץ?
ב] מהי מצוות הערלה?
תשובות
מצוות נטיעת עץ מאכל עם הכניסה לארץ.
נאמר: "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל"
במדרש רבה [ויקרא כ"ה, דברים י"ג] אמרו חז"ל: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו"- נשאלת השאלה וכי אדם , בשר ודם- מסוגל ללכת אחרי הקב"ה? הרי כתוב: "בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ":
(תהלים פרק ע"ז פסוק כ)נאמר: "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון"- האם מסוגל האדם לעלות השמימה ולהידבק בשכינה? הרי כתוב: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא". [דברים ד, כ"ד] וכי אפשרי לאדם להידבק בקב"ה?
אלא שמתחילת בריאת העולם התעסק הקב"ה בנטיעה שנאמר: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" [בראשית ב, ח] לכן גם בני ישראל מצווים בזמן כניסתם לארץ- לעסוק תחילה בנטיעות.
כשבני ישראל היו נודדים במדבר במשך ארבעים שנה- היו מקבלים הכל על מגש של כסף מאת ה', מן, באר מים, שליו ,עמוד ענן היה מורה להם את הדרך ביום ובלילה- עמוד האש- היה מאיר להם את המסלול. אך משנכנסו לארץ, אמר להם משה: כל אחד ואחד ייקח עמו כלי עבודה ויצא לשטח ויינטע עצים.
מעשה באדריאנוס קיסר- היה מהלך בשבילי טבריה והנה ניתקל באיש זקן שהיה עסוק בנטיעת עצים, שאל אותו: בן כמה שנים אתה? ענה לו: אני בן מאה שנים.
שאל אותו הקיסר ? אתה חושב שתזכה לאכול מפירות העצים שאתה נוטע?
ענה לו הישיש: אם אזכה –אוכל, ובמידה ולא אזכה- כמו שאבותיי נטעו עצים למעני- כך אני נוטע לבניי.
ענה לו הקיסר: אם תזכה לאכול מהפירות תודיע לי, ואכן העצים צמחו ואף נתנו פירות, החליט הזקן לגשת למלך ולהודיע לו על כך- לקח סל מלא תאנים והלך אל המלך, שאל אותו המלך: מה אתה רוצה?
ענה לו הזקן: אני אותו זקן שפגשת אותי לפני שנים ובקשת ממני שאודיע לך- במידה ואזכה לאכול מן התאנים. וכן זכיתי ליהנות מאכילת הפירות ובאתי להביא לך גם מהתאנים של אותם עצים. מיד ציווה אדריאנוס את משרתיו להביא לזקן כיסא זהב שישב- וביקש מהם שירוקנו את הסל מהתאנים וימלאו אותו בדינרים, ענו לו משרתיו: מה הכבוד הזה שאתה מעניק ליהודי זה?
ענה להם: בורא עולם מכבד כל כך את היהודי הזה- ואני לא אכבד אותו?
אשת שכנו של המלך, הייתה אישה מרושעת ואמרה לבעלה: תראה איך מלך זה אוהב תאנים מחליף אותם בדינרים, היא הציעה לו: קח שק מלא תאנים תביא גם אתה למלך. עשה כן האיש והביא למלך שק תאנים. שאל אותו המלך לפשר העניין.
ענה לו האיש: הגיעה אלי שמועה שאתה נוהג להחליף תאנים בדינרים.מיד ציווה המלך את משרתיו להעמיד את האיש ליד פתח הארמון וכל מי שיעבור לידו - יזרוק לו תאנה אחת, וכך עשו והעמידו אותו סמוך לארמון עד הערב ואז שחררו אותו, כששב לביתו אמר לאשתו: את כל הכבוד שהעניקו לי אתן לך? ענתה לו האישה: לך תספר לאביך הטוב שבשק היו תאנים ולא אתרוגים והם היו בשלים ורכים שהרי אם היו קשים ולא בשלים היו עשויים להמית אותך. [ויקרא רבה כ"ה]
חז"ל אומרים: הקב"ה פונה אל עם ישראל ואומר להם: למרות שתמצאו עצים נטועים בארץ ישראל, אל תאמרו: נשב ולא ניטע, עליכם להיות זהירים בנטיעות, לפי שנאמר:
"וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" כשם שנכנסתם גיליתם עצים שניטעו על ידי אחרים גם אתם תטעו עצים בשביל בניכם.
לעניות דעתי: אברהם אבינו שהיה אבי האומה – הלך לאורכה ורוחבה של ארץ ישראל נטע עץ ביוזמתו, כנאמר: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע" [בראשית[ הנטיעה מוכיחה על התבססות במקום מושבו.
על פי רד"ק:
"אש"ל – ראשי תיבות : אכילה שתיה לויה; רוצה לומר , שהנהיג אנשי באר שבע להכניס אורחים , ושחייב אדם לעשות לאורח הבא אליו שלשה דברים: אכילה שתיה לויה".
מצוות עורלה.
רש"ר מסביר: - מהרגע שהמן פסק במדבר וישראל נכנסו לארץ התחילו לאכול מיבול הארץ- החלה מצוות עורלה.
ההלכה מלמדת אותנו: [מסכת קידושין ל"ז] למרות שערלה היא מצווה התלויה בארץ- היא נוהגת גם בחוצה לארץ ואפילו אילן שניטע על ידי נוכרי- או שצמח מאליו- חל עליו דין ערלה.[ערלה, א ,ב]
מצווה זו נוהגת באילנות שניטעו למטרת פירות למאכל, אלא עם כן נטעו למטרת גדר ,או למטרת סייג וקורות- במקרה זה- הם פטורים מדין עורלה.
במשך שלוש שנים מאז העץ נותן את פירותיו הפרי ומצב האילן- קרויים "ערלה"
וזאת כל עוד נאסר על הבעלים להשתמש בהם באופן רגיל והאדם שמנוע מלאכול את הפרי, נקרא: "ערל".
רבינו בחיי מסביר: על דרך הפשט, טעם המצווה להעניק כבוד לה' החל מהפרי הראשון הבשל שלא נאכל ממנו "עד אשר נביא שנה אחת כל פריו הילולים, וידוע כי האילן בתוך שלוש שנים פריו מועט ואין בו טעם ואין בו ריח ולכן אינו ראוי שנקריב אותו לפני ה' ,ורוב האילנות אינם מוציאים פירות עד השנה הרביעית"
ובדרך הטבע -הפרי במשך שלוש שנים ראשונות- מזיק לגוף- כי הוא משופע מכוח יניקת הארץ ועדיין לא עבר די זמן כדי שיספיק להתחמם בכוח השמש ויתחמם בכוח האוויר, הפרי כולו עפרי – מימי לפיכך יזיק לאוכלו- ממש כמו הדג חסר הקשקשת אשר יש בו לחות מרובה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק- כי עם ישראל מצווה לחיות בקדושה- ולהדבק במידותיו של הקב"ה. מי ייתן ונרבה חיי תורה וקדושה כפי שנאמר:
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו').אמן ואמן.