מאת: אהובה קליין
פרשת תרומה - תכלית המשכן והעוסקים בהקמתה.
מאת: אהובה קליין.
נאמר בפרשה זו: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". [שמות כ"א, ח-ט]
השאלות הן:
א] לשם מה נועד המשכן?
ב] במה ייחודם של אומני המשכן?
תשובות.
תפקיד המשכן.
האגדה מספרת: משה רבינו הלך אל בצלאל בן אורי בן חור ואמר לו: ה' ציווני לעשות משכן, שאל בצלאל את משה: מה חפץ לה' במשכן?
ענה לו משה: אלוקים מתכנן לשכן את קדושתו בו וילמד שם את בני ישראל – את התורה הקדושה. שאל בצלאל את משה: היכן נניח את התורה?
ענה לו משה: כאשר נסיים לבנות את המשכן נעשה ארון המיועד לתורה. ענה בצלאל: אל נא תקל התורה הקדושה בעיננו! קודם נבנה את הארון ואחר כך נעשה את המשכן.
בהמשך מסופר: בצלאל בנה את המזבח, את השולחן ואת הארון ועשה לכולם זרי זהב. אחר כך אמר: את זר הזהב לא ייקחו בלתי אם כוהנים - והיה להם כתר כהונה: וזר השולחן ייקחו המלכים אשר ימלכו בישראל והוא ישמש להם כתר מלכות: אולם לזר הארון אשר תהיה בו התורה-אין אדונים. מי האיש החפץ בכתר תורה יבוא נא הלום וייקחהו!
כל מלאכת המשכן נעשתה בדרך ישרה, ללא ניצול לרעה של התרומות שהביאו בני ישראל למשה ועל כך האגדה מספרת:
"ויהי כאשר כלו לעשות המשכן, ויאמר משה אל בני ישראל: הנה נתתם למלאכת המשכן כסף וזהב ותכלת וארגמן.. על כן אמרתי: האספו נא כולכם וחישבתי [אעשה עמכם חשבון],ויבואו בני ישראל וישבו לפניו ויחשבו אתו [עשו חישובים] ויראו בני ישראל והנה חסר ממשקל הכסף :אלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל, ויאמרו אל משה: ואיה השקלים הרבים האלה? ויצר למשה מאד [התעצב משה] ויאמר אל לבו: אויה לי, עתה יוסיף העם לדבר בי לאמור: לקחתי את כסף התרומה ואשים אותו בכליי, ויאר ה' את עיני משה ויתבונן היטב אל כל מלאכת המשכן, וירא את הווים העשויים לעמודים [עמודי המשכן] ויאמר: הן לקחו השקלים הרבים האלה למעשה הווים: ועתה מנו [ספרו] את העמודים ווויהם וראיתם כי לא החסרתי מהשקלים גם אחד. וישקלו בני ישראל את הווים ויספרום, ויראו כי נעשה הכול באמונה"
כתוצאה ממסקנה הזו - בני ישראל כיבדו את משה על יושרו.
על פי המדרש:
"אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה, איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים - בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר:
"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.." [מ"ר]
על פי מדרש זה: אם הקב"ה מעיד על עצמו - שאינו יכול לפרוש ממנה, מן הראוי שאנחנו נתייחס באופן דומה לתורה - דוגמת אדם חכם שיושב ולומד את התורה הקדושה - הוא עושה זאת מתוך דחף ידיעת האמת - שהיא תורת ה', אך זה לא יכול להיות ללא הפסק - אלא רק אצל יחידי סגולה - שיראתם קודמת לחכמתם - יהיו מתמידים בכל רגע בתורה. למרות זאת, מן הראוי שגם אנחנו נשאף להגיע לדרגה נעלה זו ולא נפריד בין הנותן - לתורתו. וכל הזמן נתרכז בדבקות התורה – שהיא רצון ה' כפי שהיה נוהג הרמב"ם להגיד: בחיבורו – " היד החזקה " [ספר שכתב] בתחילת דבריו: "ציוונו ה' יתברך..." כלומר הדבר מחייב אותנו לא להפריד בין הקב"ה- לתורה : עלינו לראות נגד עינינו את התורה כרצון ה'. [דברי רבי אברהם יצחק בלוך מטלז]
[ע"פ ספר "משולחן גבוה" - על פרשיות התורה]
על פי הגאון מוילנא: כל האותיות היו כלולות במשכן ממש כמו בתורה הקדושה שהיא מתחילה באות : ב'- היינו – בראשית וכלולים בה כל כ"ב האותיות העבריות כך גם בית המקדש פותח באות ב' וכלולים בו כל כ"ב האותיות:
בבית המקדש היו ג' טורי גזית וטור כרותות ארזים ומהם נעשה הבית הרי לנו- א,ב,ג, שהם: ארזים, בית גזית. דביר, היכל,ו' צורת הוו המפרידה בין היכל לדביר, זהב- מצופה זהב, חלונות, ט'- האולם כמו האות ט', יציע, כבש למזבח השיפוע המוביל למזבח, כרובים, כפורת, כיור, כותרות לעמודים, לולים. מזוזות, מזבחות, מנורה, נרות, סיפים, עורות, עליות, עמודים, פתחים, צלעות, קורות, רהיטים, שולחן, תאים- הוא קרקע הבית – התחתית הוא נווה הקודש – שהוא הדירה בתוכה- והוא חלל הבית - נווה לשכינה.
לפי הרמב"ם: [יד החזקה הלכות בית הבחירה ה"א] המצווה הזו: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" –צו לדורות: לבנות את בית הבחירה.
ייחודם של אומני המשכן.
לגבי אומני המשכן הכתוב מציין: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]
רבי חיים מוולוזי'ן מסביר:
בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.
כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה.
בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי ג, י"ט]
מאחר שהמשכן וכליו וגם המקדש –נעשו גם הם בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.
לכן אומרים חז"ל [מסכת ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.
הרידב"ז סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.
החת"ם סופר מסביר : כי הייתה לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים. אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.
אור החיים טוען רעיון דומה: הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון יש צורך גם בנדיבות.
ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם" יש כאן דברי שבח על כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא למד בעצמו - לעם.
הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"
ה"חפץ חיים" סובר: כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה'- שאם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא אך רק ממנו.
רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי מעשה שיודעים להוציאם לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.
מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב מחשבות ולתרגם זאת למלאכה בפועל כמו שנאמר: "לעשות בזהב ובכסף ובנחושת".
על פי ספרי החסידות: "ולחשוב מחשבות"- הכוונה שבצלאל היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה מתאים את התרומות לפי הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב בעת מסירת התרומה- מחשבה טהורה- בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.
לסיכום, לאור הנאמר לעיל:
צו הקמת המשכן הוא לדורות - למען הקמת בית הבחירה בעתיד והעוסקים במלאכת המשכן- היו: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחסימך- שהצטיינו בדעת, חכמה, תבונה וחכמת הלב ותרגום כישרונותיהם בפועל- הלכה למעשה.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה והקמת בית המקדש השלישי.
ודברי הנביא ישעיהו ירקמו עור וגידים בימנו:
"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". [ישעיהו נ"ו, ז]