מאת: אהובה קליין
פרשת וישלח - מדוע חשש יעקב מפני פגישתו עם עשיו?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בשליחת מלאכים על ידי יעקב אל עשיו - כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד.." [בראשית, ל"ב, ד-ח]
לאחר שיעקב מתכונן באמצעות שלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה הכתוב מתאר את בואו של עשיו עם אנשיו: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם..." [בראשית ל"ג, א-ג]
השאלות הן:
א] אילו מלאכים שלח יעקב אל עשיו?
ב] מה המסר שהועבר לעשיו באמצעות המלאכים?
ג] מדוע נחרד יעקב כאשר- ראה מרחוק את עשיו ופמלייתו?
תשובות.
יעקב שולח מלאכים אל עשיו.
"חיזקוני" סבור: היו אלה מלאכים מעבדיו [וכך פירש גם ראב"ע]
רש"י מבאר: מדובר במלאכים ממש והוא מסתמך על סוף פרשת ויצא, שם נאמר שהמלאכים באו לקראתו, מכיוון שהתקרב לארץ, מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו כדי ללוות אותו ומסתבר שיעקב ראה שתי קבוצות של מלאכים, קבוצה של מלאכי חוץ לארץ שליוו אותו עד הכניסה לארץ ישראל -ומחנה שני של מלאכים – שהם מלאכי ארץ ישראל הבאים לקראתו .
ועל כן מוכיח רש"י: כי המלאכים שנשלחו- היו אכן מלאכים אמתיים ולא בני אנוש.
חז"ל מסבירים: כי אין להעלות על הדעת שיעקב שהיה צדיק ותמים - ישלח אנשים כדי שיסכנו את חייהם , בו בזמן שהוא בעצמו חושש לחייו מפני עשיו ולא ניתן לחזות מראש את התוצאות, מכאן המסקנה שיעקב שלח מלאכי שמים שאין חשש שיפגעו מרשע זה.
בספר "מטה שמעון" ישנו הסבר על זהות המלאכים: קיימים שני סוגי מלאכים:
סוג אחד: הם מלאכי שרת - משרתי עליון שנבראו בששת ימי בראשית. הסוג השני: הם מלאכים אשר נבראים ממצוות ומעשים טובים של אדם מישראל- מכל מצווה שמקיים - נברא ממנו מלאך. והוא ישמש לו מליץ טוב למענו.
מלאכים אלה שנבראו ממצוותיו וממעשיו הטובים יהיו תמיד שומרים עליו.
לכן המלאכים שליוו את יעקב לכל מקום, בין בארץ בין מחוצה לה - נבראו ממעשיו הטובים. הם נקראים: מלאכי יעקב, אבל כאשר הלך לדרכו רצה ה' לכבדו - לכן שלח לו כת מלאכים - ממלאכי השרת. כפי שנאמר: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים ".[בראשית לב ,ב']
פירוש "חומת אש" מסביר: נאמר במסכת אבות:
"... הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע,.." [מסכת אבות, א, ז]
גם האדם הטוב והמושלם ביותר כאשר נמצא בחברת רשעים בסופו של דבר לומד מדרכיהם הרעים.
לכן, נמנע יעקב לשלוח אל עשיו בני אדם ושלח מלאכים ממש כפי נאמר בפירוש על יעקב: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם"
לא רק שעשיו היה רשע, גם המקום בו היה גר היה מושחת ,לכן בשליחות כזאת- אין לסמוך על אדם בשר ודם, אלא על מלאכים בלבד! וכך נהג יעקב.
הצדיק רבי מאיר"ל מפרימישלן אמר לחסידיו: נאמר במסכת אבות [ד, י"א]:"העושה מצווה אחת- קונה פרקליט אחד" מכאן שיעקב שלח מלאכים שנבראו ממעשיו הטובים ולכן היו אלה ממש מלאכים.
ראשי תיבות של המילה: "ממש" הוא - מלאכים ממצוות שעשה.
רבינו בחיי מפרש: כי יעקב שלח מלאכים ממש עם שלוחי בני אדם – עבדיו ואנשי ביתו - כי רצה לפייס את עשיו ,אבל צרף אליהם גם מלאכים ממש, מאותם שנפגש עימם כאשר באו לקראתו מלאכי ארץ ישראל..
המסר של יעקב לעשיו.
האגדה מתארת - מה ביקש יעקב למסור לעשיו - באמצעות המלאכים: "ויצב יעקב את המלאכים לאמור: בדברכם אליו בשמי וקראתם לו: "אדון" כי מלך הוא בשעיר ועלי לכבדו ואמרתם אליו: כה אמר אחיך יעקב: עשרים שנה עבדתי עם לבן הארמי בכל כוחי וייתן ה' לי עושר וכבוד ואם אומנם רימני לבן ויחלף את משכורתי מאה פעמים , בכל זאת לא חיסר מרכושי דבר, כי ראה ה' את יגיע כפיי ויושיעני. ועתה אנוכי הולך אל אבי ואמי לראות את שלומם, ואשלחה להגיד לך אדוני לאמור: אל נא תאמר: ברכת יצחק אבי העשירה אותי ולא תקצוף עלי ולא תעשה עמדי רעה! ויען עשיו את מלאכי יעקב בגאווה ובוז לאמור: הלוא שמעתי את אשר עשה יעקב ללבן דודו, כי לקח את בנותיו וינהגן כשבויות חרב וייקח את כל רכושו ויברח, ולא זכר את החסד אשר עשה לבן עמו, כי גידלו וירוממהו וייטב עמו...... על כן, אנוכי הולך לקראת יעקב ונקמתי ממנו את נקמתי ואת נקמת לבן אחי אמי, וישובו המלאכים אל יעקב ויאמרו לו: באנו אל האיש אשר אמרת אחיך הוא, ונדבר אליו ככל אשר ציוויתנו, ונשמע את דבריו אשר ענה אותנו ונירא, כי לא כאח יתהלך אתך, כי אם כעשיו הרשע השואף - לשפוך דם נקיים- כי אסף אליו ארבע מאות איש כולם גיבורים והולך לקראתך, ויצר ליעקב מאד, פן יהרוג במלחמתו עם עשיו את אחד מאנשיו"
"חיזקוני" מבהיר: שכוונת יעקב להגיד לעשיו: הנני מעוניין להתפייס באמצעות הגילוי האמתי על מה שיש בהחזקתי: ורוצה לקבל את פניך מרוב שמחה ולחלק לך כבוד ולכל הנלווים אליך.
רש"י מביא שני פירושים:
א] כוונת יעקב הייתה להגיד: כי הוא לא נעשה איזו אישיות חשובה, אלא גר ולכן לא כדאי לעשיו לשנוא אותו על ברכות האבא ,שהרי יצחק בירך את יעקב בברכה: " הווה גביר לאחיך.." וברכה זו לא התגשמה.
ב] המילה: "גרתי"- בגימטרייה- תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי מהתנהגותו הרעה.
אך כאן טמונה השאלה, מה זה מעניינו של עשיו שיעקב שמר תרי"ג מצוות?
הדבר יובן על ידי מדרש : כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו : לבן היה רמאי ולמרות זאת ניצחתיו . בדרך זו יעקב מנסה להרתיע את עשיו מלהילחם בו, כי אם הוא התגבר על לבן - זה מוכיח את חוסנו ובכך ששמר את תרי"ג המצוות זכות זו תעמוד לימינו של יעקב נגד כל מי שירצה להרע לו.
יעקב נחרד בראותו את עשיו ופמלייתו:
כפי שהכתוב מתאר: "וַיּיִשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן...." [שם ל"ג, א-ב]
על כך אומר הגר"א: "מעשה אבות סימן לבנים, אמרו חז"ל [תנחומא בראשית ,ט ומסכת סוטה ל"ד ,א]
כי פרשה זו, מרמזת על תקופת הגאולה העתידית , בעקבתא דמשיחא המנהיגים מן הערב רב, ובבחינת השפחות וילדיהן ראשונה, המון בית ישראל ילכו אחריהם, אלו הן לאה וילדיה שהן במדרגה השנייה ובדיוטה התחתונה יהיו תלמידי חכמים שבדור אשר כרחל ויוסף - ההולכים אחרונים- יהיו הם שפלים יותר מכל, האחרונים בחשיבותם.
רש"י מסביר: כשיעקב הבחין בהגעת עשיו ואנשיו הוא סידר את האימהות והשפחות לפי דרגותיהן:" אחרון, אחרון חביב" יש דרגות, דרגות וכל שהיה חביב יותר על יעקב היה יותר אחרון, לאה וילדיה שהיו חביבים יותר מהשפחות וילדיהן- היו אחרונים ביחס אליהם ולבסוף רחל ויוסף.
כמו כן, בעת הפגישה עם עשיו, כל האימהות ניגשות לפני הבנים להשתחוות אבל ברחל, יוסף ניגש לפניה ואמר אמי יפת תואר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע, אעמוד לפניה ואסתירה וכאן זכה יוסף לברכת: "עלי עין"
רש"ר מסביר: יתכן שהסדר הזה נקבע - לפי הרגש והחיבה של יעקב-אך אין זה מוכרח להיות הטעם הבלעדי.
את השפחות- שם יעקב בשורה הראשונה - משום שהיה יכול לסמוך עליהן שתתנהגנה בענווה ואת רחל ויוסף אחרונים - לפי ששיער שיתנהגו בפחות ענווה.
הרב אליהו שלזינגר בספרו: "ואלה הדברים" סובר: כי יעקב חושש ממידת הסכנה הרוחנית - מפני עשיו וזוהי גם הסיבה ששולח אליו- מלאכים ממש, היות והם בעצמם רוחניים ויש ביכולתם לבדוק ולהעריך את מידת הסכנה הרוחנית הטמונה בהתקרבותו של עשיו אליו ואל משפחתו.
מטעם זה הזכיר לו : "עִם-לָבָן גַּרְתִּי" ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים" בכך הוא רוצה להתריע בפניו :כי לא יוכל עשיו לקלקל את אורח החיים הרוחני של יעקב ופמלייתו -כשם שלבן הארמי לא הצליח להשפיע לרעה על חיי הרוח התורניים של יעקב ובני ביתו.
לכן ,ניתן להבין מדוע שם יעקב את רחל ויוסף אחרונים - כי ידע שהקטנים תמיד נתונים להשפעה גדולה יותר ולעומתם האחים הגדולים יותר חזקים ומחושלים מבחינה רוחנית. לכן יוסף הקטן הושם בסוף עם אמו.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יעקב חשש מהשפעה רוחנית והזכיר לו את החיים במחיצתו של לבן הארמי - שלא הצליח להטותו מחיי התורה לדרך רעה!
אכן, ראוי להגיד על יעקב: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה"