מאת: אהובה קליין
פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
פרשת כי תבוא פותחת – במצוות ביכורים החלה על עם ישראל בארץ המובטחת:
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, ......וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן- לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- ַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" [ דברים כ"ו, א-י"א]
המילה: "וְהָיָה" – לשון שמחה - היא אחת מיסודות היהדות ,השמחה היא חיונית לאורח חיים ראוי ובריא.
השאלות הן:
א] מדוע נסמכה פרשת ביכורים - לנושא: מחיית עמלק לפרשת: כי תצא?
ב] במה חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים למקדש?
ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשתנו?
תשובות.
מצוות הבאת ביכורים והקשר למצוות מחיית עמלק.
אופן קיום מצוות ביכורים מופיע - במסכת ביכורים ג, משנה א ובה נאמר:
"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים?
יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר,
ְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר: "הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים". בהמשך נאמר [משנה ו']:
"עוֹדֵנוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלהֶיךָ" (דְּבָרִים כ"ו, ג)
עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". (דְּבָרִים כ"ו, ה)
הִגִּיעַ לַ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי", מוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו,
וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",
עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. הִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲווָה וְיָצָא".
מיהו אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי? ידוע שהיה אביהם של רחל ולאה - יעקב היה עובד אצלו במשך תקופה של עשרים שנה- עד שהצטווה על ידי ה' לשוב לארץ המובטחת- ארץ ישראל. יעקב לוקח את נשותיו ורכושו ובורח מביתו של לבן לכיוון ארץ ישראל. ברגע שדבר עזיבתו של יעקב נודע ללבן - הוא רודף אחריו. כפי שנאמר: "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב".[בראשית ל"א, כ"ג]
בעל הטורים אומר בשם המדרש: כי מי שגילה ללבן על בריחת יעקב- הוא עמלק בכבודו ובעצמו - שהיה בנו של אליפז ונכדו של עשיו והרמז לדבר:
"כי ברח"- בגימטרייה- "עמלק"
מתברר כי גם כאשר עם ישראל יצאו ממצרים נאמר:
"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיּיֵהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם..." [שמות י"ד. ה]
ומי סיפר זאת לפרעה מלך מצרים?
המכילתא עונה לשאלה זו: "עמלק הגיד לו"
על פי המדרש [ ילקו"ש, רמז תתקלו] עמלק- בנו של אליפז- האריך ימים מעל שלוש מאות שנה ,לכן עמלק ראה כשיעקב ירד למצרים, ראה את בני ישראל משעובדים במצרים וראה אותם גם כשיצאו ממצרים, תחילה נקבע שהם ילכו במשך שלושה ימים - כדי להקריב קורבנות ואחרי כן ישובו למצרים, אך כשראה עמלק שהם אינם חוזרים, אלא מתקדמים לכוון ארץ ישראל, הלך עמלק וסיפר זאת לפרעה.
בעל הטורים אומר: פעמיים נכתב בתורה " כִּי בָרַח"- האחד: "כי ברח יעקב" והשני:" כִּי בָרַח הָעָם"- בשני המקרים סיפר זאת עמלק- כדי למנוע בריחה.
כאן נשאלת השאלה: מדוע רצה עמלק למנוע את בריחת יעקב? התשובה לכך: היות והשתוקק שלבן לא יניח ליעקב להיכנס לארץ ישראל.
רבי אברהם אזולאי זצ"ל (החיד"א) בספרו: "חסד לאברהם" כותב: כי לבן תכנן להרוג את יעקב, גם אם לא יעלה הדבר בידו, לפחות יעשהו –בעל מום, וכך לא יתאפשר ליעקב להיקבר במערת המכפלה.
מה הטעם שרצה עמלק למנוע את בריחת ישראל מפני פרעה? היות ורצה שבני ישראל לא יכנסו לתוך הארץ המובטחת- ארץ ישראל.
לכן סמכה התורה את מחיית עמלק למצוות הבאת ביכורים- כדי לרמוז- שעמלק ניסה לעכב את כניסתם לארץ הקודש ומשום כך הצטוו עם ישראל במצווה :
"תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה,י"ט] ויכוח מעניין מתנהל בין גדולי הפרשנים: ה"ספרי" טוען: בתחילת הפרשה: "עשה מצווה האמורה בעניין, שבשכרה תיכנס לארץ ישראל" ה"חתם סופר" שואל: הרי את מצוות הבאת הביכורים מקיימים רק בתוך ארץ ישראל, לכן מדוע סובר הספרי: שבזכות מצוות הבאת ביכורים יכנסו לארץ ישראל- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?
רבי יצחק אליהו לנדא, אומר: דברי ה"ספרי" אינם מכוונים אל מצוות הבאת הביכורים למקדש- אלא על מצוות מחיית עמלק שבסוף פרשת: "כי תצא" ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן.
"ספרי" אומר על כך: בזכות שתקיים את מצוות מחיית עמלק- תזכה להיכנס לארץ.
חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים
"נתיבות שלום" מביא כמה מסרים חשובים על חשיבות מצוות ביכורים- הנה כמה מהם:
א] ה' ציווה שכאשר היהודי מביא ביכורים לבית המקדש -הוא קורא את כל הפרשה על התהוות עם ישראל- איך שנהיו לעם נבחר, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות.
ב] העניין של השתחוות של המביא הביכורים - כפי שנאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" גם זה דבר שלא נאמר במצוות אחרות.
ג] "נתיבות שלום" מביא -את דברי חז"ל: אשר לומדים מהפסוק:
"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"- שאין קוראים את מקרא ביכורים, אלא בזמן של שמחה- מעצרת ועד החג שאדם מלקט את פירותיו, אבל מהחג ואילך, מביא ביכורים ואינו קורא ,לפי שזה כבר לא זמן של שמחה.
וזה עניין מיוחד שרק נאמר במצוות ביכורים.- שאינה אלא בזמן של שמחה.
ב] במסכת ביכורים [פרק ג'] מתארת המשנה: כיצד היו עולי הרגל לירושלים מביאים ביכורים.- כל היהודים היו מתאספים יחדיו- משום ברוב עם הדרת מלך. דבר שלא מצאנו בשאר מצוות-כתרומות ומעשרות.
ג] כמו כן, עולי הרגל זכו לכבוד שהגזברים היו יוצאים לקראתם וכל בעלי האומניות מקבלים את פניהם – תחושה מאד מרוממת וחשובה.
ד] על פי תנחומא: נתאווה ה' שתהיה לו דירה בתחתונים-כלומר בעולם הזה על ידי היהודים כאשר שם שמים מתקדש ממעשיהם ,הרי עניין זה חביב מאד בעיני אלוקים.
על פי הגר"א- בזמן הבאת הביכורים כאשר עולי הרגל היו אומרים: את הפסוק:
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.." מכך אנו למדים כמה נסים ה' עושה לנו. שהרי בזמן שיעקב ופמלייתו עזבו את חרן ולבן רדף אחריהם, ממבט ראשון- עדיין לא היה מובן מהי מטרתו האמתית של לבן ,אך בזמן שעולי הרגל היו אומרים את:
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.." אז מבינים את המשמעות הגדולה - מה הייתה הכוונה האמתית של לבן- לעקור את כל השורשים של היהדות והכניסה לארץ המובטחת ,והקב"ה עשה לנו נסים בכך שלבן נכשל במשימתו זו!
וכך הקב"ה עושה לנו נסים בכל רגע נתון, אלא שלא תמיד אנו מרגישים בכך.
רש"י אומר: שעם ישראל התחייב במצוות הבאת ביכורים לבית המקדש רק לאחר שכבש את ארץ ישראל וחילק אותה.
מתוך כך ניתן להסיק :כי ישנו קשר הדוק בין הבאת ביכורים לארץ ישראל ומצווה זו באה במטרה להכיר טובה לקב"ה- על אשר זיכה אותנו בארץ מיוחדת וקדושה ואין הדבר מובן מאליו, כי הרי ארץ ישראל היא ארץ אשר כל טוב בה ,כפי שכתוב :"...וייתן לנו את—הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו, ט]
הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו.[פרק ס']
הנה קטע מההפטרה: "קומי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה. ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ: כִּי- יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ..."
הקשר בין הפרשה וההפטרה- זו השמחה שעתידה להצמיח גאולה ואורה.
חז"ל [סנהדרין צ"ז, ע"א] אמרו שהגאולה עתידה להגיע בהיסח הדעת ועוד נאמר: "אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו" התגברות חשכת הגלות והצער- משמש סימן - לגאולה שאכן עתידה להגיע.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי הדרך הסלולה לשמחה וגאולה: היא הדבקות המתמדת בבורא עולם וקיום המצוות - הלכה למעשה.
יהי רצון ונבואת ישעיהו הנביא על בשורת הגאולה- תתגשם במהרה:
"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה " אמן ואמן.