פרשת משפטים- עיוות הדין וההשלכות על חיינו!/ אהובה קליין

מאת: אהובה קליין.

פרשת משפטים – עיוות דין וההשלכות על חיינו !
מאת: אהובה קליין
פרשתנו פותחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" [שמות כ"א, א']
בהמשך הפרשה נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא. אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹוא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל אֹויְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף".[להלן כ"ג, כ"ה-כ"ח]
השאלות הן:
א] מה משמעות משפט הפתיחה: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"?
ב] מה הקשר בין עבודת ה' וברכת ה'?
תשובות.
"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"- המשמעות.
ה"נתיבות שלום" סובר: [כנראה על ידי וו החיבור המופיע בתחילת המשפט]: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.." כי בפרשיות יתרו ופרשת משפטים נאמרה קבלת התורה. תחילתה בפרשת יתרו במילים:
"בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי." [שמות י"ט, א] – כוללת את כל ההכנה לקבלת התורה , מעמד הר סיני ועשרת הדברות ואילו בסוף פרשתנו נאמר: "וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה"
רש"י סבור שפרשה זו נאמרה בד' בסיון לפני עשרת הדברות ואילו בתווך נאמרו כל דיני המשפטים הכלולים בפרשת : משפטים.
ראוי להתייחס לשאלה: מדוע התורה הפסיקה באמצע פרשת קבלת התורה ועשרת הדברות בעניין "המשפטים אשר תשים לפניהם". למרות שחז"ל אמרו: שאין מוקדם ומאוחר בתורה. אך כנראה שטמונה בתוך הפסקה זו איזו כוונה. במדרש מפורש [שמו"ר, ל.ט] על פי הפסוק בתהלים [ קמ"ז, י"ט]:
"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב; חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל".
"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב - אלו הם עשרת הדברות.
"חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל"- אלו המשפטים -ומתוך כך אנו למדים שהמשפטים הם ברמה שווה של קדושה לעשרת הדיברות.
חשוב לציין את הרמה הגבוהה מאד של המשפטים ועוד שבמשפטים נאמר לישראל שזו דרגה גבוהה יותר מדבריו ליעקב.
במסכת [שבת י'] נאמר: שכל דיין הדן דין של אמת - נעשה שותף לה' במעשה בראשית - לפי שהעמידו את הדיין - שדן דין אמת במדרגה כזו נעלה שנעשה שותף לה' במעשה הבריאה ועוד טעם בגודל קדושת המשפטים - לפי שהם עיקר התורה.
זה שהדיין הוציא דין אמת ע"פ התורה – דין זה נחשב חלק מהתורה.
שנאמר: "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב....." ואחר כך נאמר:".... לֹא עָשָׂה כֵן, לְכָל-גּוֹי-- וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם" [תהלים קמ"ז, כ'] -
מוכיח: כי משפטי הגויים הם שכליים ושיקול הדעת של בשר ודם ובהם עלולים השופטים לטעות, לא כן - עם ישראל הדנים לפי ה'- כדברי חז"ל: [מסכת ברכות, ו'] "שלושה שיושבין בדין - שכינה עמהם, כביכול למעלה הרי לא שייך בכלל טעות "שדבר מלכנו אמת וקיים לעד"
בשיקול הדעת הגשמי יתכנו טעויות וניתן להפריכם ,כי יתכן שאין הם אמת , אך מנגד - משפטי התורה הם תמיד אמת!
מעשה הידוע מהבעש"ט: אדם אחד בא לדין בפני רב גדול ופסק לו שהוא חייב בדין.
שאל האיש את הרב: יודע אני שהתורה אמת ודברי ה' אמתיים ונצחיים.
איני מפקפק בדין שנפסק על פי דין תורה - אבל אני יודע שלא כך היו פני הדברים ואיני חייב לשלם כסף לבעל הדין ואיך ניתן ליישב את שני דברים אלה כאחד ?
השיב לו הרב: דע לך כי בגלגול הקודם נשארת חייב כסף לאדם זה ולכן ירדת שנית לעולם שלנו - כדי שתפרע לו את החוב מן הגלגול הקודם, פירעון זה יהיה - שעל פי המעשה בהווה - אינך חייב לו דבר, אלא עליך לפרוע את החוב מהעבר וזו הסיבה – שיצאת חייב בדין על פי התורה!
הרב חיים קניבסקי זצ"ל- [בספר "כל משאלותיך"] מתייחס לדברי רש"י על הפסוק :"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם". "אפילו ידעת בדין אחד שהם דנין כדיני ישראל ,אל תביאהו בערכאות שלהם"
מסתבר כי הרב לא אישר למי שבא לשאול אותו להיות –- שופט.
הקשר בין עבודת ה' לברכת ה'.
נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.."
רבי חיים ליב שמואלביץ מסביר [בספרו "שיחות מוסר"] את המושג להיות: "עבד ה' ": נאמר [גמרא קידושין ל"א, א]:"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" , מכאן ניתן ללמוד: כי עיקר הקושי בקיום מצוות ה'- שהוא צריך לקיימן מתוך הכרח ואין עצה ואין חכמה - אלא הוא משועבד לקיים את צווי ה' ועצם ההכרח - הוא קושי גדול לאדם.
על פי [גמרא מסכת חולין ה, ב] נאמר על הכתוב: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה" [ תהלים ל"ו]
אמר ר"י אמר רב: אלו בני אדם הערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה" כלומר: כמו שהבהמה עושה הכול על פי בעליה : "קורא לה והיא באה" הרי זה נחשב כאילו בעל הבית משך אותה - כך גם האנשים שאפילו הם בעלי השגות גבוהות הם מקיימים את דבר ה' - "כ"מוכרחים" עד דעת האלוקים - זה נקרא עבד ה' שאין לו שום חשבון ,אלא לנגד עיניו עומד רצון ה' בלבד!
הרב מביא דוגמא יפה: על פי רש"י [ בראשית ט"ז, ג']: שרה פיתתה את הגר בדברים - שתינשא לאברהם ואמרה לה:" אשרייך שזכית להדבק בגוף קדוש כזה, אבל יש לתמוה על כך - כי הגר באה בעצת אביה להידבק באברהם מתוך הערכה רבה לאברהם שאמר : מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר"
ודאי הכירה הגר את האמת , נשאלת השאלה: מדוע שרה הייתה חייבת לדבר על ליבה להינשא לאברהם? אלא ניתן להבין שעל ידי נישואיה לאברהם - הגר נעשית כבולה ו"מוכרחת" להתנהג כפי מנהגי בית אברהם , אך לזה היא לא הייתה מוכנה , על כן שרה אמנו הייתה מפתה אותה בדברים. כאן ניתן לראות בבירור שהכי קשה לאדם - הגדר העומדת בפניו ומגבילה את יכולתו וחירותו.
ה"כלי יקר" מסביר את הקשר בין עבודת ה' לברכת ה': הרי נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"- כאן הכתוב מתחיל בלשון רבים:" וַעֲבַדְתֶּם" ומסיים בלשון יחיד וזאת מהטעם: היות וכל עם ישראל ערבים זה לזה ואין ה' מברך לחם של כל יחיד ויחיד, אלא עד שעובדי ה' יהיו רבים וכולם יעבדוהו כאחד .
בנוגע לתפילה: יש אומרים: טוב יותר כשרבים נאספים בבתי הכנסת להתפלל "כי הן אל כביר לא ימאס", מנגד: בענייני אכילה - עדיף שיאכל כל אחד את פת לחמו לבדו, זאת מהסיבה שרוב המחלות - מאכילה מחוץ לבית .לכן נאמר: "ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"
דעת מקרא מבאר: כי בשכר שתעבדו את ה' אלוקיכם - ה' יברך אתכם:
ברכת הלחם כוללת את הברכה : שתיתן הארץ את יבולה וברכת המים - כוללת שיתנו השמים את גשמיהם. גם המעיינות והנחלים יהיו משופעים במים ועוד יש בברכת המים והלחם - שהמזון והמים שיעמדו לרשותנו - יהיה בהם להבריא ולחזק את גופנו ולא יתערבבו בהם רעלים הגורמים למחלות.
בכך ה' מבטיח – שירפא אותנו מכל מחלה ואף ימנע מהמחלה להגיע אלינו.
נאמרו הברכות הללו , כדי להוציא מאלה העובדים עבודה זרה ומאמינים שבעקבות הסגידה לאלילים הם יהיו בריאים ויזכו במזון ומים.
אומרת התורה לישראל: להשמיד את האלילים ולעבוד רק את ה' - אז ירפא את עם ישראל ואף יספק להם מזון. המילים: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". יש בהן רמז: שכל מי שה' בקרבו ובמקום שה' שוכן שם = אין חולי.
הבטחה זו נמצאת בעוד מקומות במקרא:
"וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל- חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ" [לעיל, ט"ו, כ"ו].
"וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל- מַדְווֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל- שֹׂנְאֶיךָ". [דברים, ט"ו]
ה"חיזקוני" טוען: הכוונה- שהברכה תהיה מצויה בכל מיני מאכל שנקראים לחם וכל מיני משקים הקרויים מים, כמו שנאמר: "נֹותְנֵ֤י לַחְמִי וּמֵימַ֔י" [הושע ב, ז] והכתוב משיב: "לָכֵן אָשׁוּב--וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ, וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ" [שם י"א]
ומדוע נאמר כאן: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"? כי הכתוב מדגיש: חשוב שהאדם יהיה בריא, כי אם חלילה הוא חולה ,מה יועיל מאכל לאדם חולה שאינו יכול לאכול? מהסיבה הזו אמר יעקב אבינו:"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". [בראשית כ"ח, כ]
לסיכום לאור האמור לעיל, לומדים אנו על המשפט כי המשפטים אותם התורה מתארת בפרשתנו – הם בעלי קדושה כעשרת הדיברות והמקיים את מצוות ה' כראוי זוכה לברכת שמים. השופט חייב לשקול היטב את פסק הדין ובצדק וידע כי: "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִינּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה" [מסכת אבות ה, ח]
חשובים דברי הנביא ישעיהו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִילָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.": [ישעיהו א' כ"ו]

פרשת משפטים- עיוות הדין וההשלכות על חיינו!/ אהובה קליין

תגובות