פרשת ויקרא- אימתי הקורבנות לרצון ה'?/ אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת ויקרא - אימתי הקורבנות הם לרצון ה' ?
מאת: אהובה קליין .

https://ahuvaklein.blogspot.com/

בקישור הנ"ל ניתן לראות ציורים על פרשת השבוע.

חומש ויקרא - הוא הספר השלישי מתוך חמישה חומשי תורה - החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"
מעניין המנהג שהיה במשך דורות רבים - מלמדי התינוקות היו מלמדים את הילדים הקטנים תחילה דווקא את חומש ויקרא וההסבר לכך : במדרש רבה מבאר: על פי האמורא רב אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ללמד תחילה בספר ויקרא] ואין מלמדים תחילה "חומש בראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לא חטאו] והקורבנות טהורים- יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים [וילמדו תורת הקורבנות]
ה"כלי יקר" אומר: האות אלף קטנה במילה: "ויקרא"- לרמז שהקטנים יתחילו בלימוד זה בראש – ממש כמו האות: א' הנמצאת בראש כל האותיות.
הפרשה מונה סוגי קורבנות שמצווים להביאם להקריב במשכן ומאוחר יותר במקדש . אחד מהם: מנחת ביכורים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא. וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִישֶּׁה, לַיהוָה." [ויקרא ב', י"ד- ט"ז]
השאלות הן:
א] מדוע נושא הקורבנות –הוא הדבר הראשון שנאמר למשה "מאהל מועד" ?
ב] מהי מנחת ביכורים ואימתי מובאת למשכן או למקדש ?
תשובות.
נושא הקורבנות בתחילת הפרשה.
ה"נתיבות שלום" אומר על הפתיח:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']
הנושא הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא נושאי הקורבנות - אלו נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי חז"ל [מסכת אבות פרק א', ב']
עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:עַל הַתּוֹרָה עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת חֲסָדִים."
הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה
כמו שמצאנו שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]
התורה העמידה את נושא הקרבת הקורבנות בדרגת קודש קודשים, היות ועיקר העבודה בבית המקדש הייתה עניין הקורבנות. עבודת "קורבן התמיד" מידי יום ויום. ונאמר [במדרש רבה כ"א] על זה, שתמיד של שחר- כיפר על עוונות של לילה ותמיד של בין הערביים - על עוונות של יום, כלומר:- על ידם הייתה כפרה על כל ישראל. גם בשבתות וימים טובים הייתה נמשכת הקדושה על ידי הקורבנות המיוחדים לימים אלו. וכן לגבי היחיד אם חטא - היה מביא קורבן חטאת והקרבן כיפר לו על חטאו.
מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"
בספרי [פרשת שלח] נאמר: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני אם כי בכל התורה עושים את רצון ה' על ידי כל המצוות מתקיים רצונו יתברך. ועניין הנחת רוח נאמרה רק בקורבנות שהם ריח ניחוח לה'.
עוד חשיבות גדולה יש לקורבנות : לפי שמטרת ה' בבריאת העולם- שנתאווה ה' שיהיה לו דירה בתחתונים ומטרה זו מתקיימת על ידי הקרבת הקורבנות.
אפילו בתורת הנסתר לא הוסבר מהם כוונות הקרבת הקורבנות, אלא רק כאשר יבנה בית המקדש בעתיד -נוכל לגלות את אורם.
הספורנו טוען: כי הקורבן האמתי הוא: מה שהאדם מקריב מגופו הכוונה :מתוך הכנעה ולב נשבר, אך אם הקורבן אינו בא מתוך הכנעה ותשובה אין ה' חפץ בקורבן כזה -" כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים" [קהלת ה, ג] רק כאשר האדם מקריב מהאני שלו - זה נחשב קורבן לה'.
עם כל ההסברים על חשיבות הקרבת הקורבנות רצוי גם לשים לב לדברי הנביאים על נושא זה:
ירמיהו הנביא מזהיר את העם:
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם.." [ירמיהו ז', כ"א- כ"ג]
כוונת הנביא: שיש להיזהר מצביעות ופונה לאותם אנשים אשר אינם הולכים בדרך התורה, אלא - חוטאים ומביאים קורבנות !
מסר חשוב זה נשמע גם מפי ישעיהו הנביא: "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי....... רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי" [ישעיהו א]
מנחת ביכורים - משמעותה וזמנה.
נאמר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים"
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: מנחת ביכורים- היא מנחת העומר הקרויה: ראשית קצירכם - היא מוקרבת מהשעורה הבשלה הראשונה כפי שמוכח מהמילה: "אביב" המציין את הבשלת גבעול השעורה כפי שהתורה מתארת: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹול". [שמות ט', ל"א] ויש לדעת כי העומר מוקרב משעורה ולא מחיטה!
נאמר: "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" הכוונה שהשעורה שנקצרה עבור העומר לא הניחו להתייבש בשדה, אלא היו מביאים אותה בעודה לחה בגבעולים אל העזרה- אשר במקדש ושם היו חובטים אותה בקנים ובקלחי צמחים עד שיצאו הגרעינים מן השיבולים ואז הניחו אותם בתוך אבוב מנוקב - וקלו אותם באש ואחר כך שטחו אותה בעזרה והרוח הייתה מנשבת עליהם.
רש"ר מסביר: את המילים:" גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב": הגרש - זהו הגרעין הפנימי ביותר של השעורה אשר היו מקלפים אותו באמצעות ריחיים של גרוסות וניפו אותו בנפות כך נוצר ממנו קמח מעולה ביותר.
" כַּרְמֶל"- זהו שלב מסוים בהבשלת התבואה. בשלב זה הגרעינים עדיין רכים ונקטפים בקלות מהשיבולים. [מסכת מנחות [פ"ד]
במסכת מנחות [ס"ו] מפרשים: "כַּרְמֶל"- במשמעות "רך-ומל" כלומר שהוא רך וקל לקלף אותו כפי שנאמר:
"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ" [מלכים -ב', ד', מ"ב]
רש"י מפרש: "כַּרְמֶל"-כדברי ר' ישמעאל: צירוף של שתי מילים-כר-מלא "כמו הכר שמלא נוצה, או צמר, כן התבואה מלאה בקשין שלה שהוא נפוח ומלא בגרעין הזרע" [ס"ה] ועל כן נקראים המלילות- שיבולים מלאות.-כרמל.
כמו שכתוב: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף, עַל קָמַת רֵעֶךָ".[ דברים כ"ג, כ"ו]
רש"ר מבאר: כי מנחת העומר באה בין מנחות נדבה והיא מתחילה במילה: "ואם"
זוהי מילת תנאי , זאת למרות שהיא מנחת חובה.
על פי ר' יהודה בתורת כוהנים: הדבר מרמז כי מנחת ביכורים עתידה לפסק ולחזור, כי באובדן הארץ תיפסק באופן זמני הקרבת מנחת העומר.
ר' שמעון [שם ]מסביר: "אם אתם מביאים לרצון, מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה: ואם אין אתם מביאים אותה לרצון, מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה, אלא לצורך עצמכם" מכאן שיש להביא קורבן חובה באותה רוח שמביאים קורבן נדבה, אך אם הרוח הזאת חסרה הקורבן נחשב כאילו הביאו אותו מתוך כוונות צדדיות-למשל : כדי להתיר את התבואה החדשה [במנחת העומר]
רמב"ן מסביר: מנחת הביכורים- היא מנחת העומר שהיא חובה - ולא רשות .וכן אם תהיה שנת יובל לבני ישראל .
לסיכום לאור האמור לעיל: חומש ויקרא- נקרא גם –על פי חז"ל:בשם:"תורת כוהנים" מכיל עשר פרשות שרובן עוסקות בנושא הקורבנות ופעולות הכוהנים.
ישנם סוגים שונים של קורבנות וביניהם – מנחת ביכורים - הנקראת גם מנחת העומר- שהיא חובה ולא רשות! את מנחת העומר היו מביאים ממחרת הפסח.
אין הקורבנות יכולים לבוא יחד עם חטאים- אלא רק כאשר האדם – הולך בדרך ה'!
יהי רצון ונזכה במהרה לגאולה שלמה ובניין בית המקדש השלישי-והשבת עבודת הכוהנים והקורבנות כדברי ישעיהו הנביא:
"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי--עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי: כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל" [ישעיהו נ"ו, ז'- ט']