מאת: אהובה קליין
פרשת בהעלותך - גדולת משה ותכלית החצוצרות.
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו, אלוקים מצווה את משה ליצור שתי חצוצרות: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל - מֹשֶׁה לֵּאמֹר. עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף--מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם; וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת - הַמַּחֲנוֹת. וְתָקְעוּ, בָּהֵן –וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל - הָעֵדָה, אֶל - פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְאִם -בְּאַחַת, יִתְקָעוּ--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וּתְקַעְתֶּם, תְּרוּעָה -- וְנָסְעוּ, הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים, קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, שֵׁנִית -- וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ, לְמַסְעֵיהֶם. וּבְהַקְהִיל, אֶת - הַקָּהָל--תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ. וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת; וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. וְכִי - תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל -הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [במדבר י', א'- י']
השאלות הן:
א] כיצד מתגלה משה כאיש אשכולות ?
ב] מדוע נועדו החצוצרות רק לתקופת משה במדבר ?
ג] מה תכליתן של החצוצרות?
תשובות.
גדולת משה.
מעניין לציין את תכונת הענווה שמשה הצטיין בה.
כאשר נבחר למנהיג על ידי ה' , הוא לא התלהב לקבל את השליחות הזאת בקלות – בטענה:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל -עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד- פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי". [שמות ד, י'] אך לאחר שקיבל את המנהיגות לידיו - הוא מתגלה כמנהיג ראוי להערצה, נאמן לעמו בכל רמ"ח אבריו, למרות שהיה כבד פה ולשון הוא עלה בסולם היראה והחכמה – לאורך כל הדרך הוא מתגלה כאדם ברוך כישרונות!
לעניות דעתי: הוא גם בקי באומנות אלוקית. הוא פיסל את הלוחות השניים - על פי ציווי ה':
"וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה פְּסׇל־ לְךָ֛ שְׁנֵֽי־ לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל ־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת ־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל ־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ" [שמות ל"ד, א']
משה מתגלה גם כרוקח של קטורת הסמים:"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל -מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה: בַּד בְּבַד, יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם. וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה".[שמות ל', ל"ד- ל"ח]
כאן בפרשה משה מצטווה ליצור חצוצרות מכסף שמיועדות רק לתקופתו.
משה מתגלה גם כשופט:
"וַיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת ־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל ־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד ־הָעָֽרֶב"׃[שמות י"ח, י"ג]
משה מתגלה כמרצה עילאי ונושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל- כָּל -יִשְׂרָאֵל,.." [דברים א, א]
אלו רק קצת מתוך ים כישרונותיו!
השוני בן החצוצרות לשאר כלי המקדש .
על פי חז"ל [מסכת מנחות כ"ח] ' כל כלי המקדש שעשה משה רבינו בשעתו , יוכלו להשתמש בהם לדורות הבאים, חוץ משתי החצוצרות שעשה משה, שהן תהינה פסולות לדורות הבאים, ויצטרכו לעשות חצוצרות חדשים.
הטעם לפסילתן בדורות הבאים - לפי שבתקופת משה במדבר היה תפקידן :"למקרא העדה" כלומר לאסוף את העם יחדיו כדי שישמעו את דבר ה'. אך בכל דור ישנה דרך שונה לקרוא לעם להקשיב לדבר ה' - ההוכחה שלא נוהגים בדור שלנו באופן זה - כי לכל דור יש את המנהג לאותה התקופה כיצד לקרוא לעדה. מהטעם הזה: החצוצרות שעשה משה רבנו באותה תקופה אינן נחשבות ככשרות לדורות הבאים -כי לכל דור יש את השיטה האופיינית לתקופתו לרכז את הקהל כדי לקרבם לה'.
תכליתן של החצוצרות
רבינו בחיי אומר: כי הסוד הגדול שהיה טמון בחצוצרות: ההבנה כי משה הוא אישיות מכובדת וגדולה ועניין החצוצרות היה לכבודו של משה כי : "כן תכסיס המלך שתוקעין לפניו בשופר כי כן יצווה לאסוף חילותיו, ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מידת הרחמים לכך ציווה אותן לעשותן של כסף"
כלומר: משה היה מתנבא מכוח הקב"ה - במידת הרחמים, לכן נצטווה לעשות את החצוצרות מכסף ולא ממתכות אחרות, שנאמר במסכת מנחות: החצוצרות היו - מן העשת של הכסף. הכוונה לגרוטאות של כסף כשר והיות ומשה זכה לדיבור של הקב"ה פנים אל פנים ובמידת הרחמים - לכן מספרן של החצוצרות היו שתיים והיו מקשה אחת ותקיעה זו שהייתה לאסוף את העם - היא במידת הרחמים , מתוך אש כפי שכתוב: "ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש," והתקיעה האחת שהייתה מיועדת לקריאת הנשיאים היה בכך -רמז אדיר על גדולתו וייחודו של משה שהיה שומע מתוך התקיעה את קולו של אלוקים.
מעניין כי החצוצרות נגנזו עוד בחייו וההוכחה לכך שבשעת פטירתו נאמר: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטרכם" [דברים ל"א] ונשאלת השאלה היכן היו החצוצרות כשהמטרה היא להקהיל את העם?, אלא מתברר שנגנזו לקיים מה שנאמר": "אין שלטון ביום המוות" [קהלת ח]
עוד סיבה שהיו שתי חצוצרות: לפי שהיה בכך רמז לתקיעה ותרועה- כנגד:
"על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו"
דעת מקרא סובר : כי חצוצרה בדרך כלל עשויה מכסף - ושל בית המקדש – תמיד עשויה כסף [מסכת מנחות כ"ח, ע"א] יש להניח שעד כה לא נמצא כלי מעין זה בחפירות ,רק על גבי קשת טיטוס ניתן לראות זוג חצוצרות.
כמו כן גם על גבי מטבע כסף מתקופת מרד בר כוכבא.
שימוש החצוצרות היה גם במסעות בני ישראל במדבר, אחד הסימנים על פיהם נסעו המחנות והיה בשימוש גם למקרא העדה והנשיאים ובשעת מלחמה, גם בהקרבת קורבנות.
התקיעה בשתי חצוצרות היה סימן שעל כל העדה להתקהל- זו הייתה תקיעה ללא תרועה.
אם היו תוקעים רק באחת החצוצרות זה יהיה אות לנשיאים בלבד להיקהל. גם כאן התקיעה הייתה ללא תרועה.
על פי הספרי, סימן מסע המחנות: תקיעה, תרועה ותקיעה.
עוד על תכליתן של החצוצרות:
ספורנו סובר :כי תכליתן של החצוצרות היו גם כמטרה לכיבוש הקרוב:
"בהיות הכוונה עתה לנסוע להכניסם לארץ, מיד ציווה בחצוצרות לתרועת מלך, גם בנסוע הארון, בנסוע המקדש ובצאתם להילחם"
הכוונה: זה צעד של משטר ומשמעת - הדרושים לצרכי מלכות.
גם על מקרא העדה והנשיאים אל פתח אוהל מועד ,לפני ה' רצוי שתהיה קריאתם באמצעות החצוצרות לכבוד המלך השם.
אבן עזרא סבור:
"תמיד בכל מלחמה יריעו הכוהנים בחצוצרות, כשם שהם מצווים על כך בנסיעתם זו"
רש"י סבור: בעקבות המדרש: כי תרועה זו היא מגינוני מלכות - היות ומשה נחשב למלכם של ישראל. כמו שנאמר: "ויהי בישורון מלך".
הרמב"ן המסביר פעמים רבות לפי תורת הסוד אומר: כי התרועה מרמזת על מידת הדין "והיא המנצחת במלחמה" לכן הצטווינו להריע בזמן המלחמה גם יריחו נפלה על ידי תרועות - כפי שנאמר ביהושע. אך תקיעה שהיא פשוטה מרמזת על מידת הרחמים.
כי ימינו פשוטה לקבל שבים, לכן ביום שמחתכם ומועדכם ותקעתם- ואילו אם יבוא אויב - אז והריעותם.
אברבנאל מוסיף דברים נוספים: תרועה היא - מתוך דחק ולחץ, כדי לזרז את השומעים ואילו תקיעה - מכריזה על גבורה ונצחון.
להלן, רעיון חסידי מעניין:"ובהקהל את הקהל"- כאשר היו מאוחדים רבי משה אליקים מקוז'ניץ אומר: אז "תתקעו"- תהיו תקועים כיתד נאמן במקומכם, "ולא תרעו"- השונאים שלכם לא יוכלו להרע לכם.
לסיכום , לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עשיית החצוצרות בידי משה - הייתה חשובה ורב תכליתית לעם ישראל בתקופת הליכתם במדבר ומשה ראוי לדברי השבח: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים" [דברים ל"ד, י']