מאת: אהובה קליין
פרשת כי תשא , יוזמי חטא העגל והקשר להפטרה.
מאת: אהובה קליין
https://ahuvaklein.blogspot.com/
פרשה זו מתארת כיצד הגיעו עם ישראל לעשיית עגל הזהב ועוד בזמן שעלה משה להר סיני לקבל את התורה: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים .......וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א'-ד']
תגובת ה' הייתה: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; ........וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר- אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" [להלן: ל"ב, ז'- י"א]
תגובת משה: וַיְחַל מֹשֶׁה.....לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. ........זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"
[להלן, ל"ב, י"א- ט"ו]
תשובת ה': "וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".
השאלות הן:
א] מי היו האנשים שיזמו את: חטא העגל?
ב] מה הקשר להפטרה- [ספר מלכים א, י"ח]?
תשובות.
האנשים שיזמו את חטא העגל:
מתברר כי אותם האנשים שיזמו חטא נורא זה - לא היו זרע קודש של עם ישראל - בני אברהם, יצחק ויעקב, ממש לא!
וכך נאמר במדרש [שמות רבה מ"ב, ו']
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָעָם אֵין כְּתִיב[לא כתוב] כָּאן אֶלָא עַמְּךָ, אָמַר משֶׁה רִיבּוֹן הָעוֹלָם מִנַּיִן הֵם עַמִּי?
"אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַמְּךָ הֵם, שֶׁעַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם אָמַרְתִּי לְךָ (שמות ז, ד): וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹא לְעָרֵב בָּהֶם עֵרֶב רָב, אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עָנָו וְכָשֵׁר אָמַרְתָּ לִי לְעוֹלָם מְקַבְּלִים הַשָּׁבִים, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הֵם עֲתִידִין [עתידים] לַעֲשׂוֹת, אָמַרְתִּי לְךָ, לָאו, וְעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ, וְהֵם הֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ וְגָרְמוּ לְעַמִּי לַחֲטֹא".
נתאר לעצמנו: כי משה עולה להר סיני למשך ארבעים יום ובתום תקופה זו הוא עתיד לשוב והנה מגיע יום הארבעים ומשה מתאחר להגיע.
למעשה העם טעה - באופן ספירת הימים, שהרי הם התחילו לספור מהיום הראשון בכלל החשבון - בעוד שנהוג בתורת ישראל לספור מהלילה והיום נמשך בעקבותיו - אך למרות זאת על פי דעתם - הם היו בטוחים שמשה מאחר. במצב זה, מן הראוי שמשפחתו הקרובה של משה ידאגו לו ! ואילו כאן למרבה הפלא, הערב רב דאגו למשה, הם רצים אל אהרון ושואלים על משה? אהרון מרגיע אותם שהכול תקין ומשם הם הולכים לשבט לוי – אך שבט לוי אינו מודאג ומבטיחים שמשה צפוי להגיע.
אולם היות והערב רב עוררו את עם ישראל – הדבר השפיע גם עליהם וניגשו אל אהרון הכהן והודיעו לו כי הם חוששים שמא משה נפטר.
היקשה עליהם אהרון: מי אמר לכם שמשה מת ? ענו לו ישראל: כי הערב רב אמרו להם: היות ומשה אמת ותורתו אמת ועדיין לא חזר - כנראה שקרה לו משהו.
בנוסף השטן גם הצטרף לדאגה – כפי שמסופר בגמרא [מסכת שבת פ"ט, ע"א]הראה להם צורת מיטה ואמר לאהרון כי זה משה האיש , עם ישראל השתכנע והסכים לחפש מנהיג אחר ומשחשבו שיבחרו באהרון, הערב רב הסיט אותם ושכנע אותם להעמיד את עגל הזהב!
לבסוף נכנסו אל הזקנים ואחר כך אצל חור- ומאחר שכל אלה התנגדו - הם הרגו אותם – כך שבסוף איימו גם על אהרון שיפגעו בו - באופן זה - אהרון השתכנע, אך עדיין לא מתוך כוונת עבודה זרה ,חלילה - אלא בניית העגל באופן איטי- היא לשמו של ה'- כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר".[להלן שמות, ל"ב, ה']לבסוף אהרון רצה למשוך זמן והורה להם להביא את תכשיטי הזהב של נשותיהם, אך משסירבו הנשים , התנדבו הגברים לתרום- עדיין רצה לעכב את הדבר הנורא, אלא שבאו חרטומי מצרים שיצאו ממצרים ומיכה שהיה מכשף –בתוכם, והנה באמצעות הכישוף גרמו שיקום עגל הזהב –שהיה נראה ממש אמיתי - והם סגדו לו!
התוצאה הסופית הייתה: משה ציווה את בני לוי להרוג בחרב את כל החוטאים בסך שלושת אלפים איש.
הקשר להפטרה [מלכים- א, י"ח]
קודם להפטרה זו ,הכתוב מתאר מי היה מלך אחאב: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו. וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת -אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל, אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן" [ מלכים- א', ט"ז, ל'- ל"ג]
לפיכך אליהו הנביא גזר עליו ועל יושבי שומרון - שנות בצורת - כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" [שם י"ז, א']
הנבואה אכן התקיימה!
כאן בהפטרה הגיע הזמן לעצור את הרעב ועל כן שלח ה' את אליהו אל אחאב:
"וַיְהִי, יָמִים רַבִּים, וּדְבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר: לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת, אֶל-אַחְאָב; וְהָרָעָב חָזָק, בְּשֹׁמְרוֹן".[מלכים-א, י"ח]
אליהו הנביא – בתום שלוש שנים של בצורת ורעב בא להודיע לאחאב שעבד עבודה זרה - כי עתה העונש הוסר.
על פי ביאור המלבי"ם לאחר שייבשו כל הנחלים ומקווה המים, היה צורך במטר היורד בהשגחה פרטית לטובה והוצרך אליהו הנביא - להחזיר את העם בתשובה. לאחר שעברו שלוש שנים של בצורת – כדי שיהיו ראויים לטובה זו- עתה הם היו כבר בשלים לאחר תקופת הבצורת- לפי שהרעב היה חזק בשומרון. והאנשים הגיעו למצב של יראת מוות.
גם אחאב הרגיש רגשי אשמה - כי בגללו באה צרה זו.
הקשר בין הפרשה - להפטרה: הסטייה מהאמונה בה' והפנייה לעבודה זרה – בפרשה - זה היה משהו לא קבוע-באמצעות הערב רב, ואלו בהפטרה - זה היה הליך ארוך באשמת אחאב מלך ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לאחר שמשה ראה את הריקודים והמחולות סביב העגל- בכעסו שבר את הלוחות ובכך סימל להם שישברו ליבותיהם של כל עם ישראל וזו הדרך לתיקון. גם בהפטרה - העם ובראשו אחאב מגיעים לשבירה, בתום שנות הרעב וזהו הפתח לחזרה בתשובה.
לפיכך יפים וחשובים דברי דוד המלך:
"זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" [תהלים נ"א, י"ט]