מאת: אהובה קליין
ראש השנה ופרשת האזינו - מסר לחיים טובים.
מאת: אהובה קליין .
https://ahuvaklein.blogspot.com/
אנחנו קרבים ליום החשוב בשנה - ראש השנה - הנותן את אותותיו למהלך כל השנה דוגמת ראשו של אדם השולט על כל גופו ותנועותיו כך ראש השנה - עתיד להשפיע על מהלך כל השנה.
מעניין שהוא מופיע בין פרשת נצבים - וילך לבין פרשת "האזינו".
ראש השנה נקרא בשם זה - מהטעם שכך הוא מופיע במסכת "ראש השנה:
"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
בְּאֶחָד בְּנִיסָן - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה..
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים, לַשְּׁמִיטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת..
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ [ט"ו בִּשְׁבָט]"....
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה- כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו[לִפְנֵי ה'] כִּבְנֵי מָרוֹן"[מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק ב', א']
אך בתורה הוא מופיע בשם: "יום תרועה" כפי שנאמר: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם".[במדבר כ"ט, א]
השאלות הן:
א] כיצד נתכונן לראש השנה - לאור היותנו במלחמת קיום ?
ב] איך נשמור את דרגת התשובה אליה אנחנו שואפים להגיע ?
ג] מה נלמד מפרשת "האזינו" ?
תשובות.
ההכנות לקראת ראש השנה
בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים אנו אומרים: "בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתימון כמה יעברון, וכמה יבראון. מי יחיה, ומי ימות, מי בקיצו, ומי לא בקיצו.."
מכאן המסקנה: הנקודה החשובה היא: תיקון החטא ועשיית תשובה מוחלטת, כי ראש השנה - הוא יום הדין וכל בני אדם הם - כצאן העובר לפני הרועה והגורל נחרץ באותו הרגע, כפי שהדבר מתואר בתפילת: "ונתנה תוקף":" ..כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי..."
ידוע כי: "תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"
ההוכחה : אמרו חז"ל (מסכת ראש השנה ט"ז ע"ב): ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם, ואלו הם: צדקה, צעקה [תפילה], שינוי השם ושינוי מעשה [תיקון מעשיו].
ידוע שאדם שפגע בזולת - חייב לבקש את סליחתו – ואם יתעלם מכך-אין לו מחילה. אולם אם חטא בינו לבין בוראו- - יסור מדרכו הרעה יביע חרטה ויעבור לדרך הטובה - על פי התורה ומצוותיה. כמו שהפרט חייב לדאוג כי ישוב מדרכו הרעה ולא יחטא שוב- כך עם שלם חייב לעשות חשבון נפש ולהתאחד - כאיש אחד בלב אחד.
מהטעם שכל עם ישראל – הם כגוף אחד – הראייה לכך: כל עוד שישראל לא היו מאוחדים לא היו יכולים לקבל את התורה אלא רק מהרגע שהתייצבו כולם לרגלי הר סיני כאיש אחד בלב אחד נאמר: "וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע" [שמות כ"ד, ז']
את התזכורת - לאחדות קיבלנו כבר בפרשת נצבים:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" [במדבר כ"ט, ט']
בפסוק זה, יש רמז: לעמידת כל הברואים לפני הקב"ה ביום הדין- כך לפי דעת חכמים.
ישנו מדרש שאומר: בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים [ענפים, מקלות] שמא יכול לשוברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת אחת - אפילו תינוק משברם!
כן אתה מוצא, שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת שנאמר:" בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא, נְאֻם-יְהוָה, יָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי-יְהוּדָה, יַחְדָּו" [ירמיהו נ', ד']
ההסבר: כאשר הם אגודים – מאוחדים - השכינה שורה עליהם. כך התרחש בזמן מעמד הר סיני מפני שהיו מאוגדים - כפי שנאמר : בלשון יחיד: "וַיִּחַן - שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [שמות י"ט. ב']
נראה כי מעשיו של אדם בחייו משפיעים על גורלו הנחרץ בראש השנה.
התפילה- היא כה עוצמתית שבכוחה להשפיע לשנות את גזר הדין. על כך ראיתי מעשה שהתרחש לרבינו הקדוש (רבי) [על פי הגמרא [ב"מ, פ"ה] הוא סבל ייסורים נוראים למשך י"ג שנים - דבר זה בא עליו בעקבות מעשה שקרה . באחד הימים עבר לצדו עגל שהוליכוהו לבית השחיטה - עגל זה חשש מאד מהשוחט רץ העגל ותפס מחסה מתחת מעילו של רבי. אמר לו רבי: "לכך נוצרת" ! כתוצאה מיחס זה אל העגל , הרב נענש למשך מספר שנים במכאובים קשים, למרות שלכאורה זה דבר רגיל שאת העגלים שוחטים?
התשובה לכך: כאשר בריה אחת - שברא אותה ה' באה לבקש רחמים ומנסה להסתתר אצל האדם-גם אם זה נוגד את הצדק: אל לו לאדם לשלח אותה מעל פניו - זהו משל.
הנמשל : כאשר אנו מתפללים בימים אלו ומבקשים רחמים מה' אומרים אנו: "לחסות בצלך הנה באנו" ואיך תוכל לשלחנו מפניך? הרי אתה ה' לימדת אותנו בתורתך שאסור לאדם לשלח את הבא לחסות תחת כנפיו - מפחד השוחט לכן אנחנו מבקשים ממך גם רחמים שתחוס ותרחם עלינו.
שמירת היהודי את מצב חזרתו בתשובה באופן יציב.
על כך ראיתי משל יפה: "משל הדבר: ללוליין - המהלך על פני חבל דק שנמתח בין שני הרים, קצות החבל קשורים לזיזי סלעים, המתבונן ישים לב שהנקודה הנמוכה ביותר של החבל היא במרכזו, ככל שהחבל קרוב יותר אל אחד משני הקצוות הוא גבוה יותר. וככל שהלוליין מתקרב אל מטרתו כך מגביה הוא והולך".
הנמשל: כך היא השנה החולפת על האדם, נקודת המוצא הרוחנית הגבוהה שלו: הם הימים הנוראים על כל רגשות הקודש להם הוא זוכה. אך במשך השנה- משתחקים רגשות אלו ושיגרת החיים מכרסמת בהחלטותיו הרוחניות של ראשית השנה. התפילות אינן אותן תפילות ולימוד התורה אינו אותו לימוד. אלא כאשר מתקרב האיש שוב לימי אלול- הירידה הרוחנית נבלמת ושוב משתדל לתקן את דרכיו ולהתחזק מבחינה רוחנית. נשאלת השאלה כיצד דנים יהודי מסוג זה?
התשובה: מתברר שדנים את האדם בשמים לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" [בראשית כ"א, י"ז]
הגמרא מחדשת כי בדין של ראש השנה ,אין מתחשבים במה שאדם עתיד להיות, אפילו אם ידוע בשמים שלאחר זמן יסטה מן הדרך. ודנים אותו כאדם צדיק.. [מתוך הספר: "אלה הם מועדי"/מאת: הרב אליהו שלזינגר]
הלימוד מתוך פרשת האזינו:
הפרשה מתחילה באופן של שירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי". [דברים ל"ב, א] משה מדבר לעם ישראל בשפת השירה - לפי שהתורה היא עצמה שירה - הוא מאיד את השמים והארץ הנצחיים לדבריו אל העם - לפי שהשמים והארץ הם נצחיים בניגוד לבן - אנוש שזמנו קצוב בעולם הזה - לכן יש גם בכוחם של השמים והארץ להביא ברכה - על עם ישראל במידה וילכו בדרך התורה הקדושה - השמים יתנו גשמי ברכה והארץ תיתן את יבולה - הכול בפקודת הבורא. ואם חלילה יסורו מהדרך האלוקית - המטר ייעצר והאדמה תצמיח רק קוץ ודרדר.
משה מסכם את השירה במילים האחרונות לכל עם ישראל:
והמסר החשוב לכל עם ישראל - לדורותיו: לקיים את התורה באופן מעשי - כי היא ורק היא מעניקה לנו חיים טובים ומבורכים בארץ ישראל - המובטחת רק לעם היהודי! וכמה חשוב לשים לב לדברי משה-יותר מתמיד- לאור ימי מלחמה אלו.
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם: אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.[דברים ל"ב,מ"ד,מ"ח]