קוד: פרשת בא - קורבן פסח - לשם מה? בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אהובה קליין
אל: Ahuvak @ bezeqint.net
בפרשת: "בא" עדים אנו לסוף עבדותם של בני ישראל במצרים וליציאתם מעבדות לחרות. כבני חורין, הם מצווים לקיים מצווה ראשונה המוטלת על כלל העם ערב יציאתם ממצרים - אכילת קורבן הפסח. קדמו למצווה זו מצוות אחרות שניתנו ליחידים, לדוגמא: מצוות מילה, איסור אכילת גיד הנשה. התורה מתארת את נושא קורבן הפסח בפסוקים הבאים:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה: דברו אל כל- עדת ישראל לאמור: בעשור לחודש הזה וייקחו להם איש שה לבית-אבות שה לבית; ואם ימעט הבית מהיות מ-שה, ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות; איש לפי אוכלו תכוסו על השה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם, מן הכבשים ומן העיזים תיקחו. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה, ושחטו אותו כל קהל עדת-ישראל בין הערביים. ולקחו מן הדם ונתנו על-שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם: ואכלו את הבשר בלילה הזה---צלי אש ומצות, על מרורים יאכלהו...
" [שמות י"ב,א-ט], ובהמשך התורה מתארת באיזה אופן בני ישראל יאכלו את הקורבן: "וככה תאכלו אותו מותניכם חגורים נעליכם לרגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה'
" [שם י"ב,י"א-י"ב].
לפי רש"י: הקורבן מיועד לכל "בית אב" – והכוונה: בית אב הוא המשפחה הגדולה- המורחבת, הכוללת מספר משפחות קטנות שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה, אך כאשר בית האב כולל מספר רב של נפשות, כך שלא יספיק לכל אחד מהן שיעור כזית בשר, אז ייקחו שה לבית אחד- למשפחה אחת.
אך, אם המשפחה כוללת מעט נפשות ויש חשש שאין ביכולתם לאכול את כל הקורבן- במקרה זה התורה מציעה פיתרון- להתחלק עם השכן באכילה.
לפי ספר החינוך: הטעם העיקרי לאכילת קורבן הפסח- הוא לזכור את יציאת מצרים וגם כדי להבליט את החירות והשררה של עם ישראל –לאחר יציאתם מעבדות.
ואוכלים את הקורבן צלי אש: "נצטווינו לאוכלו צלי דווקא, לפי שכן דרך בני מלכים לאכול בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומוטעם. אבל שאר העם אינם יכולים לאכול טעם בשר שתשיג ידם, כי אם מבושל כדי למלא בטנם. ואנו שאוכלים בפסח לזיכרון שיצאנו לחירות, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, וודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושררות
". ויש דעה שאומרת: כי הטעם בשחיטת הקורבן ואכילתו: להשפיל את אמונת המצרים ולבזות את אלוהיהם שהיה בשה.
ספר החינוך עונה גם על שאלה זו: שאין בני מלכים נוהגים להשאיר אוכל מיום ליום - והרי עם ישראל הוא כבני מלכים.
ומסיבה זו - גם אין נוהגים להוציא את האוכל מחוץ לבית אלא נאכלים בהיכלם.
ואור החיים מוסיף ואומר: כי על ידי שאוכלים את הקורבן עם מצות ומרורים, בכך האוכל נאכל כשהוא טעים יותר.
נתינת הדם על המשקופים והמזוזות - לפי פירושו של החיזקוני - היא במטרה להפגין את החירות הרוחנית.
וכל זה שהמצרים יראו ששחטנו את אלוהיהם וגם אנו מתפארים בכך.
ואכן כאן התרחש נס גדול לעם ישראל, המצרים ראו במו עיניהם איך השה נלקח ונשחט, ולא הגיבו כלל.
חז"ל במכילתא אומרים, כי בפעולה זו של נתינת הדם על המשקוף והמזוזות, בכך יש הוכחה כי עם ישראל קיימו את המצווה ומתוך כך ראויים להצלה על ידי ה'.
אור החיים אומר: יש באות הדם מעין חותם אלוקי, ויש בכוחו למנוע את הגעת המשחית אליהם.
בפסח מצרים אנחנו מיישמים את החירות הרוחנית וגם הגשמית.
ופסח דורות- הוא לזכר יציאת מצרים.
לסיכום, על ידי אכילת קורבן הפסח עם ישראל מוכיח שיצא מעבדות לחירות ויכול לקיים את המצוות בלא פחד, אלא כבן חורין. אופן אכילת הקורבן- כבני מלכים.
ומשמעות חג הפסח- הוא חג ההצלה- כך מפרש: הכתב והקבלה.
מי ייתן, כשם שנגאלנו ממצרים, בע"ה, ניגאל בקרוב בגאולה שלמה - "ישועת ה' כהרף עין", אמן ואמן.