מאת: אהובה קליין
פרשת בהעלותך- מדוע הציווי להעלות את הנרות ולא להדליקם?
/ מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בתחילתה: בציווי ה' אל משה להעלות את הנרות:
"וידבר ה' אל- משה לאמור: דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות.."
השאלות הן:
1] מה המשמעות של :" בהעלותך את הנרות" האם לא היה מן הראוי להגיד: בהדליקך..."?
2] מה ניתן ללמוד מאופן העלאת הנרות- מבחינה חינוכית- באין מקדש?
3] מה המסקנה לגבי נושא זה בפרט ובכלל?
תשובה לשאלה 1]
על כך כמה דעות של מפרשים:
לפי דברי רש"י שלוש תשובות:
א] על שם שהלהבה עולה- יש כאן עניין של עליה.
ב]יש להדליק עד שהלהבה תעלה מאליה.
ג]לפי חז"ל הייתה מעלה- מדרגה לפני המנורה שעליה היה עומד הכהן וכך מיטיב את הנרות.
רבי אריה ליב צינץ אומר בספרו:"מלוא העומר"
כי המנורה הייתה בגובה של שמונה עשר טפחים[כמטר וחצי] אדם בגובה בינוני היה יכול להדליק את המנורה והיה מסתדר על ידי הרמת ידיו עד לגובה הנרות, אך מדובר באהרון הכהן שהיה לבוש בשמונה בגדים כראוי לכהן גדול ועל ראשו היה ציץ זהב שעליו כתוב:"קודש לה' "
ולפי דברי חז"ל במסכת תמיד [ז,ב]: ישנו איסור על הכהן הגדול להרים ידיו מעל גובה הציץ הקדוש שעל ראשו, מסיבה זו היה צריך אהרון לעמוד על המעלה ליד המנורה.
תשובה לשאלה 2]
המורה חייב ללמד את תלמידו תורה באופן שייתן לו גם כלים לחשיבה עצמאית כך שהתלמיד יוכל לחדש דבר מתוך דבר ותהיה לו אפשרות גם להעלות רעיונות משלו ואש התורה תעלה ותבער מתוכו-
עד שתאיר גם לסביבה-
כמו שאמר שלמה המלך:
"תן לחכם- ויחכם עוד"
"ישמע חכם- ויוסף לקח"[משלי ט,ט: א,ה]
התשובה לשאלה 3]
האדם באופן פרטי חייב לשאוף לעלות מדרגה בהתמדה- על ידי לימוד תורה וגם הפצת רעיונות משלו
באופן שינצל את כישרונותיו – מתנת אלוקים בצורה הנכונה ביותר.
עליו "להעלות נר תמיד"
ויש לזכור כי כשם שהוא מסוגל לעלות במעלות התורה שהיא מקור החכמה, הוא עלול חס ושלום גם לרדת, כגון המתאוננים במדבר:"האספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה"[במדבר י"א, ד]
גם לאחר שהם ראו כל כך הרבה ניסים במדבר, חלה אצלם נסיגה רוחנית והם נפלו ברוחם והתלוננו.
בכך הם גרמו לאכזבה רבה בעיני משה.
דוגמא נוספת לירידה בעם: ראינו גם במעשה העגל, כאשר בני ישראל ראו כי משה בושש לבוא אליהם מהר סיני בקשו מאהרון ליצור תחליף- באומרם:"...קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי- זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" [שמות ל"ב,ב]
סופה של אותה ירידה- שבירת הלוחות, כמו שכתוב:"ויהי כאשר קרב אל- המחנה וירא את- העגל ומחולות וייחר-אף משה וישלך מידיו את- הלוחות וישבר אותם תחת ההר"[שם כ"ה,י"ט]
מכאן שירידה במוסר יכולה להביא לתוצאות קשות כולל הרס מוחלט.
על האדם לזכור:כל עוד הנר דולק אפשר לתקן ולכן עליו להיות בתנועה מתמדת ולנוע קדימה בדומה לאהרון הכהן כמו שנאמר עליו:"ויהי בנסוע אהרון"[שם י,ל"ה]
ובדומה לפרט גם המדינה חייבת לנוע ,לדאוג לכך שתתעלה מבחינה רוחנית, ללכת בדרך התורה- התורה מלשון הוראה- היא מנחה את העם כיצד עליו לנהוג- ככל שהמדינה היהודית תתעלה, תתרחק ממקור הרע והאלימות ,תדבק בטוב ובקיום המצוות בין אדם לחברו,בין אדם למקום-אזי
תשמש אור לגויים ותגרום לכך שהאויבים יתרחקו מפניה תמיד.
וטוב תעשה ההנהגה אם תאמץ את רוחם של יהושע בן- נון וכלב בן-יפונה אשר הייתה להם:
"רוח אחרת" בניגוד לשאר המרגלים ששבו מלתור את ארץ ישראל ודיברו בגנותה- הרי הם בטחו בה' , כמו שנאמר:"וייהס כלב את- העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!"
[במדבר י"ג,ל]
ולעומתם נאמר על יתר המרגלים:"והאנשים אשר עלו עימו אמרו לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"[שם י"ג,ל"א]
תוך כדי התבוננות בפסוקים נראה שמשה רמז למרגלים לעלות ולהתעלות וזאת ניתן ללמוד מתוך דברי משה:"ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את- ההר" [שם י"ג,י"ז]
על מצב עגום זה אמר דוד המלך:"יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג"[תהלים ק"ז,כ"ו]
יהי רצון ועם ישראל בארץ ישראל -ישכיל רק להתעלות ולהאיר באורו לכל תבל- ממש כמו שהמנורה האירה בזמן המקדש ,הדבר יגרום לכך שהשכינה תשרה בקרב העם תמיד, כמו שנאמר:
ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם" [ויקרא כ"ו,י"א- י"ב]