פרשת שלח - כישלון שליחות המרגלים - כיצד?

קוד: פרשת שלח - כישלון שליחות המרגלים - כיצד? בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אהובה קליין

אל:

פרשת שלח-מה הסיבה לכישלון שליחות המרגלים?
מאת:אהובה קליין.

בפרשת שלח משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל וכך התורה מתארת את הדבר:
"וידבר ה' אל-משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש מאחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם"
השאלות הן:
א] מה המטרה בשליחת המרגלים לארץ ישראל וכיצד לומדים זאת?
ב] מדוע נאמר למשה: "שלח לך" ולא נאמר: "שלח"?
ג] מה הייתה צורת ההסתכלות של המרגלים על ארץ ישראל?
ד] מה ניתן ללמוד משליחות המרגלים?
התשובה לשאלה א]
על כך כותב רבי יעקב צבי מקלנבורג,בעל: "הכתב והקבלה"
כי בלשון הקודש ישנו הבדל בין: "תיור" ל"ריגול"
המילה "לתור- פירושה- לראות את הטוב שבארץ, כמו שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י,ל"ג] ואילו המילה:ריגול:יש בה כוונה רעה לראות -את הרע בארץ, כמו שאמר יוסף לאחיו: "מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם" [בראשית מ"ב.ט]
מסיבה זו אומר ה' למשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען".המטרה לראות את כל הטוב שיש בארץ ישראל כדי לשכנע את העם לכבוש אותה מהגויים השולטים בה.
אך, המרגלים מעלו באימון שמשה נתן בהם והם דווקא חיפשו את החסרונות ונקודות התורפה בארץ, כפי שכתוב: "ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" [דברים א,כ"ד] הדבר פגע קשות במרגלים עצמם ובכל עם ישראל ועיכב את כניסתם לארץ המובטחת בערך כארבעים שנה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י:הקב"ה אמר למשה כי אינו מצווה עליו לשלוח מרגלים,אלא משה יעשה כרצונו, אלא משבאו עם ישראל אל משה והפעילו עליו לחץ בדבר הנחיצות לשלוח מרגלים, מחשש שמא יחשבו כי הארץ היא רעה – נענה לבקשתם- ונשלחו לתור את הארץ.
התשובה לשאלה ג]
המרגלים הסתכלו על ארץ ישראל בעיניים גשמיות וזו הייתה טעותם החמורה, רמז לכך ניתן לקרוא בסוף הפרשה על מצוות הציצית: "..ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוהיכם.."[במדבר ט"ו, ל"ט] על כך אומרת הגמרא בירושלמי [ברכות א,ה] כי העיניים והלב הם אשר מושכים את האדם- או לצד הרע שיכולים להיות: "סרסורי עבירה", או לצד הטוב-"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך.."[דברים ו,ה]
וגם כמו שנאמר: "עיני כל אליך ישברו.."[תהילים קמ"ה]
וחז"ל אמרו: "העין רואה והלב חומד והגוף עושה העבירות"[רש"י שם ט"ו,ל"ט]
רבנו "בחיי" אומר: על הפסוק: "ותפקחנה עיני שניהם" [בראשית ג,ז]:ניתן ללמוד כי יש עיניים שכליות המסתכלות בראייה שכלית על הטוב והרע, האמת והשקר.
אך,יש עיניים בשריות המתבוננות על הכול באופן גשמי.
וכאן בפרשתנו המרגלים אמרו: "וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות, ושם ראנו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
הבעיה התחילה ברגע שהמרגלים כשלו ב: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" כלומר ההסתכלות הייתה בצורה שלילית דרך עיניים גשמיות.
ולכן אמרו שלא ניתן לכבוש את ארץ ישראל.
אך אם היו מסתכלים על הארץ בעיניים רוחניות בדומה לקב"ה, כמו שנאמר: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"
[דברים י"א,י"ב] הכול היה מסתיים אחרת!
הם היו מבינים כי מי שדאג להם בכל שנות נדודים במדבר- למזון למים וביגוד... יכול גם להכניסם לארץ ישראל ולסייע בכיבושה מהגויים.
אך, כתוצאה מההסתכלות הגשמית הם איבדו את הביטחון בה' ושכחו את כל הניסים שהתרחשו במדבר על ידי הקב"ה.
לעומתם כלב בן יפונה היה שונה: "ועבדי כלב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחריי..."[שם י"ד, כ"ד] הוא התבונן על הארץ בעיניים רוחניות ובעקבות זאת גם ליבו הפך להיות רוחני.
כנאמר: "וימלא את ליבו אחריי"
וברגע שהעיניים והלב רוחניים המסקנה ברורה: "יכול נוכל לה ועלה נעלה" [שם י"ג,ל]
וכאן ניתן לראות בברור את הקשר בין המרגלים לפרשת ציצית בסוף פרשת שלח.
התשובה לשאלה ד]
ניתן ללמוד משליחות המרגלים כמה חשוב שהאדם יתבונן על סביבתו הקרובה והרחוקה בעיניים רוחניות- כי אז גם ליבו הופך להיות רוחני והוא לומד להסתכל בעין טובה.
כמו שנאמר במסכת אבות: "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלושה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה.." [אבות ה,י"ט]
והרמב"ם אומר: כי עין טובה- היא הסתפקות במועט ונפש שפלה- היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענווה היתרה, ואילו עין רעה -החריצות בהשגת ממון ונפש רחבה-תאווה ואינה מסתפקת במה שיש,
נפש רחבה- גאווה – רוח גבוהה.
יהי רצון ונזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו ובע"ה נזכה לראות רק את הטוב בכלל ובפרט.