מאת: אהובה קליין
העץ והאדם- מה המשותף בינהם?
מאת: אהובה קליין ©
בבוקר אחד בהיר. צעקות וזעקות פילחו את האוויר במושבה הקטנה והשלווה -אי שם בדרום הארץ.
מהומה גדולה נוצרה ליד ביתו הצנוע של בנימין ,טרקטורים,פועלים ובידיהם גרזנים איימו לגזום את עץ הרימונים שנטע לפני שנים רבות בשער ביתו - סמוך למדרכה.
בנימין נעמד ליד העץ -שטיפח אותו במשך תקופה ארוכה מאד - וחסם בגופו את הגישה אליו.
"אינני מבין למי העץ הזה מפריע"? שאל בנחרצות.
והתשובה לא התמהמה לבוא:"אנחנו חייבים להרחיב את הכביש והמדרכה ולפי חשבוננו,העץ מהווה מפגע במקום"!
"אין בעיה" ענה בשקט.
"יש פיתרון" אני אבקש מכם לעקור את העץ עם השורשים והעפר, ואטע מחדש במרכז גינתי"
לפתע , שרר שקט והכול הגיעו לעמק השווה, העץ נשתל מחדש במוקד הגן.
ראו זה פלא! בנימין שם לב כי שנה אחרי האירוע, תקופה קצרה לפני ראש השנה, העץ הניב פירות כפליים.
לאות תודה על כך שהעץ ניצל.
חילק לעניי הכפר רימונים לכבוד החג.
האם חשבתם אי פעם מדוע בפינו שגור משפט כה ידוע
"כי האדם עץ השדה" ? [דברים כ,י"ט]
במה האדם דומה לעץ?
מסתבר שיש הרבה קווים משותפים בין שניהם,אביא כמה דוגמאות:
העץ נוצר מזרע קטן שמתפתח לשתיל ירקרק ובמשך הזמן גדל, הגבעול הופך לגזע ,הענפים מסתעפים וככל שהזמן חולף –ישנה התפתחות מרשימה וניתן לבדוק את גיל האילן על ידי גיזום הגזע העשוי מספר שכבות כמספר גיל האילן.
האין כך אצל האדם בשר ודם? מזרע קטן הולך וגדל מתפתח עם השנים, תחילה תינוק , אחר כך ילד ,נער,ובסוף בן אנוש בעל כושר דיבור וחשיבה, בעל שורשים שהם אבותיו.
גם עם ישראל באופן כללי קשור לשורשי-אברהם יצחק ויעקב.
והוא מתרבה ומסתעף.ככל שהדורות חולפים ,העם גדל,אלא שעל מנת שלא ילך לאיבוד בקרב העמים,עליו לזכור,מי הוא,ומה תפקידו ומי הם שורשיו?
מעניין שלכל עץ יש משהו שמאפיין אותו בייחודיותו.
ישנו עץ סרק,משמש לנוי בלבד,אך מעניין שבזמן שהרוחות נושבות הוא מרעיש מאד בענפיו –מעין מנגינה מיוחדת שאי אפשר להתעלם ממנה,לעומת זאת עצי פרי הם יותר שקטים.
האין אנו מכירים אנשים:"שעושים רוח" כלפי חוץ,רעש ,צלצולים,אך למעשה במציאות אינם מועילים לאיש באופן מיוחד,אלא רק לעצמם.
לעומתם, ישנם אנשים שקטים וצנועים,שאוהבים לתרום למשפחתם, לסביבתם ואף לנצרכים רחוקים.
ישנו עץ שנקרא: "אלון הבכות" הוא שפוף ועליו כפופים,ממש כאדם עצוב המזיל דמעה.
ישנו עץ בעל צמרת גדושת-ענפים ועלים רבים,אך שורשי העץ דלים,עם משב רוח קלה- העץ נעקר ממקומו –עץ מסוג זה מסמל אדם שחוכמתו מרובה ממעשיו,כפי שכתוב במסכת אבות:" כל שחוכמתו מרובה ממעשיו- למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין,והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו?"[אבות ג,י"ז]הכוונה לאדם משכיל שלמד הרבה,אך אינו מקיים את הנלמד בפועל.
לעומת זאת,ישנו אילן שענפיו דלים ושורשיו רבים,מסוגל לעמוד גם בתנאי מזג אויר קשים-כך הוא אדם שמעשיו מרובים מחוכמתו,זהו אדם חכם שמקיים את חוכמתו מהכוח לפועל ומוסיף חוכמה כל הזמן. כי בעת שמעשיו מרובים מחוכמתו- התאווה אצלו לחוכמה- גדולה מחוכמתו.
וכולנו מכירים את עץ הדקל הוא מיוחד: נאה לסביבה- בגלל צורתו היוצאת דופן- גזע ישר,אך מחוספס,את פירותיו התורה מכנה בשם:"דבש"
הוא מוזכר בתנ"ך:"צדיק כתמר יפרח"[תהלים ד,ב]ושייך לשבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל.
עץ הזית- הוא עץ מיוחד,ראשית גם הוא שייך לשבעת המינים,נותן פירות- זיתים, המביט על העץ בריכוז רב,יבחין כי הגזע מאד רחב ומסועף ,הצמרת גדולה ורחבה, הצבע ירקרק נוטה מעט לתכלת ובראשו הרבה אור.
לא לחינם ממשיל דויד המלך,את הבנים לשתילי זיתים,כמו שכתוב:"...בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" [תהלים ק"כח,ג]
הכוונה לבנים טובים ונבונים המתפתחים בכווני חוכמה רבים כאותו שתיל ההולך וגדל וסופו לתת פירות וגם אור לסביבה.
עץ התאנה- שייך לקבוצת שבעת המינים,אם נתבונן בפרי,הרי הוא בנוי באופן שהוא צר מלמטה והולך ומתרחב כלפי מעלה, האין זה מזכיר לנו את האדם ההולך ומתפתח מבחינה פיזית ורוחנית ומרחיב את אופקיו -את השכלתו,עוד ועוד.
עץ הרימון: גם שייך לשבעת המינים, בראש הפרי האדמדם- מבחינים אנו במעין כתר, האין הדבר דומה למלך בשר ודם?
לסיכום, לאור האמור לעיל, יש להסיק כי ישנם קווים רבים משותפים בין האדם לעץ, לכן גם על המשפחה אנו מתבוננים כעל עץ.
יהי רצון ויתקיים בנו הפסוק:"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" [תהלים א,ג]
אמן ואמן.